-את לא תאמיני מה קרה!!!
-תירגעי, תנשמי ותספרי לי. תני לי לנחש מדובר בו?...
-כן!כן!כן!
-נו?!
-את פשוט לא מאמינה, זה קרה בדיוק איך שחלמתי כל חיי. ישבתי שם
ופיסלתי, את יודעת כמו בסרטים, השער חצי אסוף כזה, איזה כתם
חימר על הפנים, חצאית ארוכה מקופלת מעל הברכיים...
-לא היה לך קר?!
-מה הקשר?! תקשיבי! קיצר, ככה אני כולי שקועה בכד החדש ואני
רואה כפות רגליים, מרימה את עיניי לאט, ידיים בכיסים, עמידה
חמודה כזו. ובראשי עובר "וואו הלוואי וזה היה הוא", אבל בחיים
הוא לא היה לובש שרוול תכלת לבן כזה, בחיים לא... ובכל זאת זה
כן! זה כן היה הוא, עמד שם, מולי. מחייך את החיוך המקסים הזה
שלו, בדיוק כמו שכולם אמרו אז במפגש הזה...
-איזה מפגש?
-נו,לא זוכרת מה זה היה. כל החבר'ה שלנו מביה"ס, היו חברים
חדשים ומהצבא, ההורים שלו, המפקדים- כולם. וכולם דיברו עליו.
לא זוכרת למה, אבל אני זוכרת בפרוש שכולם דיברו על החיוך שלו,
שבחיים לא ראו בן אדם עם חיוך יותר מקסים ומלא אור כמו שלו
היה... אבל לא משנה- חזרה למה שקרה היום! וככה הוא עמד מולי
מחייך. מרוב השוק שכחתי מהכד והכול נהרס לי והשפריץ עלינו מלא
חימר חחחחחח זה היה כל כך מצחיק, ואז...
-תגידי, מתי כל זה קרה בכלל? אתמול לא היית בסטודיו שלך כי
אמרת שנגמר לך החימר והיום, את עדיין בבית, לא?
-מה?! על מה את מדברת? זה קרה עכשיו.
-ממוש, על מה-את-מדברת?!!
-מה זאת אומרת?! אני מספרת לך איך הוא, בא הפתיע אותי כמו
שתמיד קיוויתי שיעשה, יבוא ויגיד שאני הכי מיוחדת שהכיר. וכה
יקרה לו שלא משנה מה הקושי בלהיות יחד הוא מוכן להתמודד עם כך
כי אני פשוט שונה ושרוצה שניצור עולם משלנו...
-טוב... אב.. אבל אני עדיין לא מבינה מתי כל זה הספיק לקרות.
-נו, אני אומרת לך- ממש לפני איזה כמה שעות מעטות אצלי
בסטודיו. ואז באנו אליי והוא במקלחת עכשיו, אמרתי לך הרי
שהתלכלכנו מהכד.
-תקשיבי אבל, את רק התעוררת לפני מספר דקות ,לא?! אני התקשרתי
אליך לפני פחות מחצי שעה וישנת עדיין! שניה על מי את מדברת
בכלל? לא על.......
-עומרי! אני לא מבינה מה מוזר לך?! מה לא הגיוני?
-ממוש... אח שלך אמר לי כשהתקשרתי שאת שעדיין לא יצאת לשום
מקום, שאת עוד ישנה.
ועומרי...
עומרי מת.










עומרי היה החבר הכי טוב שלי בביה"ס. למי ששמע על להקה בשם פוסי
של לוסי, הוא היה סולן שלהם. הקמנו את הלהקה בכיתה ח' ואני
היתי הרקדנית שלהם. לקחנו את זה, לפחות אני, די בצחוק ועכשיו
הם די מצליחים. אולי עומרי שומר עליהם מלמעלה כי הוא באמת בן
אדם מקסים עם חיוך מלא אור. לקח לי שנה להגיד את המילה מת אבל
עכשיו קיבלתי את זה, עם כל הכאב וחוסר ההבנה, איך יכול להיות
שהוא לא קיים יותר. אני מבינה גם שהמשפט הכי נדוש "אלוהים לוקח
אליו את המלאכים" הוא די נכון תכל'ס, למה שהוא יתן לאנשים
טובים לסבול כאן על האדמה, בין האנושות המדרדרת מיום ליום.