[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלכס שמאלכס
/
ברקים במדבר

צוקיו הבתוליים של מדבר הטעו לא פעם תיירים בכך שהקנו תחושה של
רוגע ושלווה, אך זה רחוק מן המציאות. לטאות ונחשים התחממו בשמש
היוקדת בציפייה לטרף תועה, קקטוסים הופיעו פה ושם יונקים את
מזונם ממעמקי הקרקע. האדם והקדמה לא השאירו את סממניהם באזור,
מלבד צלקת בצורת כביש אספלט אפור, שנראה כאילו חצה את המדבר
לשניים. לבעלי החיים המקומיים לא היה קושי רב להשלים עם קיומו,
מאחר ולעיתים רחוקות הייתה תנועה כלשהי באזור, הדרך המועדפת
לחצייה היא מהאוויר. אך מידי פעם חלפו להם מכוניות אשר בעליהם
מאסו בציויליזציה וברחו ממנה במסלול הבודד ביותר. כך זה היה גם
הפעם, בשעת ערביים, חלף לו פורד מוסטנג בצבע מתכתי. במכונית
נהג גבר צעיר, הוא דפק באקסטזה על השמשה לקולה של להקת
'האיגלס' האגדית ששרה את השיר הנודע "Hotel California".
מכוניתו חצתה את המדבר ב-70 קילומטר לשעה. יעדו הכללי של הגבר
לא ברור פעם היה זה לאס וגאס ופעם אף קנדה, למען האמת היעד לא
ממש שינה העיקר שיהיה הרחק מהעבודה, הגרושה וכל שאר הצרות. מאט
יצא למסע לפני כחודש לאחר גירושים מסובכים ומלאי כאב, שגרמו לו
להידרדר לאלכוהול, שגרם לו לאבד את מקום עבודתו בחברה מובילה
בתחום המחשבים, והוא החליט שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם המצב
היא פשוט לארוז את מה שנשאר, ולברוח מהטירוף בנכס היחיד שעורך
הדין הכושל שלו הצליח להציל מאישתו, מכוניתו.
הערב החל לרדת, ומאט נסע לעבר השמש השוקעת שהחלה לשטוף את
המדבר בגווני כתום, רוח מדברית החלה לבדר את שיערו השחרחר,
והעיפה גרגירי חול אל עבר משקפי הטייסים שלו. הוא הגביר את
מהירות הנסיעה, עליו למהר ולמצוא מקום כלשהו שבו יוכל ללון.
שעה וחצי חלפו והוא לא ראה אף לא מוטל אחד באזור, הוא החל
לדאוג במקצת, עמדו בפניו שתי אפשרויות לינה במדבר או נסיעה
במשך כל הלילה, הוא העדיף את האפשרות השניה מאחר והוא חשש ללון
במדבר, 'מי יודע איזה בעלי חיים מסתובבים שם בחוץ', הוא חשב
לעצמו. הוא נסע כך מספר שעות, עד שלפתע נדלקה מנורה בלוח
המכוונים, נגמר הדלק. הוא עצר את הרכב והוציא מתא הכפפות מפה
מפורטת של מדינת נבאדה, הוא איתר את מיקומו המדויק במיומנות,
וראה שישנה עיירה כלשהי במרחק של כעשרים קילומטר ממיקומו. הוא
החליט שהלילה הוא ילון ברכב ומחר ילך ברגל אל עבר העיירה
ויזמין גרר. מאט נעל את כל הדלתות, סגר את כל החלונות, הוריד
את המושב ושקע בשינה.
הוא התעורר לשמע יללה מצמררת, הוא קם בבהלה ונחבל בראשו מגג
המוסטנג. הוא העיף מבטים לצדדים בבהלה אך התעשת במהירות והחל
לצחוק על פחדנותו תוך שהוא מעסה את ראשו הפגוע,  כנראה שועל
רעב, היללה נשמעה שנית אך הפעם קרובה יותר, מאט חייך, אין לו
צורך לפחד הוא בטוח מאוד ברכבו הנעול, הוא נשכב שוב וניסה
להירדם, מצפה לו מחר מסלול ארוך ולכן עליו לישון כמה שיותר
הלילה, לפתע נשמעה חבטה ונביחות רמות, 'השועל נמצא מאחורי
הרכב', חשב מאט בחשש, הנביחות התחזקו ונשמעו חבטות, חבטות
עקשניות יותר, 'הפרא הקטן כנראה מאוד רעב', לפתע החל הרכב
לרעוד, מאט נחרד, מעולם הוא לא שמע על שועל שמספיק חזק בכדי
לטלטל מכונית, בייחוד לא רכב חזק כמו פורד מוסטנג. מאט פתח את
תא הכפפות והוציא משם אקדח 'ברטה' טעון, הוא החל להידחס אל עבר
המושב האחורי, המכונית התנועעה אף יותר וראשו של מאט נחבט בדלת
המושב האחורי אך הוא לא ויתר והמשיך להתקדם הוא כבר הגיע אל
השמשה האחורית כשלפתע נפסק הכל כאילו לא היה, מאט מיהר אל
השמשה והסתכל מבעדה בניסיון למצוא את השועל. כלום. כאילו הכל
היה רק בראשו, הוא החליט שהשועל ויתר והלך. הוא תחב את האקדח
במכנסיו, וחזר למושב הקדמי. הוא נשכב בשנית, וניסה להירדם.
תק...תק...תק... נשמעה נקישה זהירה על השמשה הקדמית, מאט פקח
את עיניו ופלט קריאת הפתעה.
זאב ענק ממדים צפה בו מבעד לשמשה, הוא הזיל ריר מפיו הפעור
שחשף שיניים אדירות ממדים. מאט צעק שוב. הזאב ניסה להתנפל עליו
אך נפגע מהשמשה, הוא נראה המום למספר שניות אך לא ויתר וניסה
בשנית הוא דפק את ראשו בשמשה שוב ושוב, סדקים החלו להופיע
בחלון עוד מעט הוא ינפץ את השמשה. מאט זחל אחורה זיעה ניגרת על
פניו, הזאב אדיר הממדים רץ שוב ושוב אל עבר השמשה, מאט הזיע
מכל חלקי גופו, זיעתו ניגרה על עיניו וטשטשה את ראייתו. הזאב
המשיך לדפוק על השמשה בראשו עד שלבסוף היא התנפצה. חיית הפרא
השמיעה יללת זעם ונכנסה אל הרכב מאט נשם עמוק רוח תושייה מילאה
אותו והוא הוציא בידיו הלחות מזיעה את האקדח ממכנסיו ולחץ
באצבע רועדת על ההדק, אך הוא לא נלחץ. פלג גופה העליון של החיה
כבר היה בפנים הוא פער את לסתות הענק שלו והתכוון לנעוץ אותם
בבשרו של מאט, והאחרון נזכר ששכח לשחרר את הנצרה, ועשה זאת
במהירות. הוא ירה, הזאב סגר את פיו והסתכל על אקדחו של מאט
בפליאה, מאט פספס והזאב התעשת במהירות והמשיך להתקדם ברעבתניות
אל עבר הטרף, נשמעה ירייה נוספת והזאב ילל בכאב. הוא נפגע בגפו
העליונה השמאלית, הוא הסתכל בחרדה על מאט במשך מספר שניות
ולבסוף ברח אל עבר הירח המלא ונעלם באפילה.
מאט ניסה לנשום עמוק בכדי להסדיר את נשימתו. הוא הוריד את מעיל
העור, וכל זאת מבלי להסיר את עיניו מקדמת הרכב, הוא ניסה לאתר
את הכיוון אליו ברח הזאב הענק אך כל שהצליח לראות היה ירח מלא
שהאיר את המדבר באור צהוב מרגיע, אך לא את מאט, אשר בילה את
שארית הלילה תחת המשמר.
כעבור שעות רבות שחלפו באיטיות לא אופיינית, מאט נרדם משהתעורר
כבר האיר אור הבוקר.
ליבו של מאט נחמץ כאשר הוא צעד במדבר, הוא לא רצה להשאיר את
מכוניתו נטושה במצבה הנוכחי, מאחר וחשש שמא יגנבו אותה, אך
יראתו מפני התקרית אמש לא השאירה לו כל ברירה. הוא אחז בידיו
בכתפיות תרמילו והגביר את קצב צעידתו. עליו למהר, הוא היה בטוח
שאם הוא לא ימצא את העיירה לפני השקיעה, לא ישחק לו המזל אמש.
השמש קפחה על צווארו, גבו דאב ורגליו נעו בכבדות, אך הוא היה
נחוש בדעתו להגיע אל העיירה ולא עצר אף לא לרגע, הוא אף אכל
ושתה תוך כדי הליכה. לקראת צהריי היום, כאשר מאט היה כבר בטוח
למדי שהוא עבר לפחות כשני תריסרי קילומטר עדיין לא נראה אף
מבנה עירוני באזור.אך במפה הכל נראה כסדרו, לעומת זאת נוף
המדבר לא השתנה ואם לא עייפותו מאט היה מוכן להישבע שהוא לא
התקדם אף לא צעד אחד. הוא שתה מעט מים, והמשיך בדרכו. הוא חזר
על מעשיו כל כמה שעות, וככל שחלף הזמן חששותיו גברו עד אשר
החלה לשקוע השמש ומאט החל אף לרעוד. הוא הסתכל לצדדים ללא הרף,
לא נראתה אף אדם באזור למרות שהוא צעד במשך כל היום. 'האם זה
יתכן?' הוא שאל את עצמו שוב ושוב. הלילה ירד על המדבר, רוח
קרירה החלה לנשוב, וכל חיות המדבר יצאו ממאורותיהם בחיפוש אחר
מזון. מאט המשיך ללכת לצד הכביש, מידי פעם הוא היה שומע יללה
של שועל או קריאה של נשר ואז הוא היה מחיש את קצב צעידתו ובודק
אם אקדחו עדיין במקומו. הלילה היה חשוך מהרגיל מאחר ועננים
הסתירו את הירח. אך דבר זה לא הקשה על מאט למצוא את הכביש אשר
צבעו השחור בלט על רקע החול הצהוב אדמדם. הוא המשיך לצעוד
לצידו כפי שצעד במשך היום. לפתע נשמע זמזום מרוחק, אותו זמזום
התחזק ונשמע יותר כמו רחש של מנוע, 'מכונית' הוא חשב באושר,
המכונית התקרבה ומאט אף הצליח לראותה בבירור, זה היה 'פורד
אקספלורר' אדום וחבוט. מאט נופף בידיו בטירוף וזעק "עצור!
עצור!!!" תחילה הנהג לא שם לב למאט והמשיך בנסיעתו אך משראה
אותו, עצר בחריקת בלמים. מאט רץ אל עבר הטנדר הנהג פתח את
חלונו, היה זה גבר מבוגר אך חסון, בעל זקן לבן ושיער שיבה. הוא
חייך בנימוס כשראה את מאט רץ לעברו. "צריך טרמפ, בחור?" הוא
שאל,
"כן, תודה" ענה מאט תוך כדי התנשפות,
"אז למה אתה מחכה? קפוץ פנימה!",
מאט חייך בהקלה, זרק את תרמילו לתא המטען, נכנס במהירות
והתיישב לצד הנהג.  
במהלך הנסיעה שני הגברים לא שוחחו, מאט שמח שהאיש לא שאל אותו
שאלות טורדניות, וניסה לחטוף תנומה קלה, הנהג נהג ביד ימין,
למען האמת מאט שם לב לאחר מספר מבטים חטופים, שהגבר ביצע את כל
הפעולות ביד ימין וידו השמאלית הייתה מונחת לרגליו. מאט ניסה
להתרומם מעט במושבו בכדי לראות את ידו של הנהג קצת יותר
בבירור, הנהג סובב את ראשו אל עבר מאט, ותקע בו מבט שואל. מאט
חייך בהתנצלות ועצם את עיניו. נשמע 'קליק' ולאחריו בקע קולו
הרציני של שדרן החדשות, מאט הקשיב לאירועי היום מבלי לפקוח את
עיניו. השדרן דיבר באדישות על שוד שאירע באזור, ולאחר מכן על
אישה שנאנסה באכזריות על ידי שני שיכורים, כמו כן הוא דיווח על
חדשות בינלאומיות, דבר מה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולבסוף
מזג האוויר, הלילה ירד גשם, הודיע השדרן בעקשנות, 'גשם במדבר
באמצע הקיץ?!' שאל את עצמו מאט בהפתעה. רעם נשמע כאילו בכדי
לשכנע את מאט בנכונות דבריו של השדרן, מטר החל לרדת ונראה ברק
אדיר שאיים לפגוע בהרים. "מחזה מרהיב, כלל לא אופייני לאזור"
העיר הנהג, מאט הנהן אך לא מצא מה להשיב "אגב מה שמך נערי?"
שאל הנהג "מאט, מאט ריצ'ארדסון"
"ולי קוראים פלריר, פשוט פלריר, נעים מאוד" הוא הוסיף והושיט
את יד ימינו מאט מיהר ללחוץ את ידו "נעים מאוד"
"לאן מועדות פניך?" פלריר שאל, עדיין מחייך את חיוכו המנומס.
"לעיירה הקרובה ביותר" הודיע מאט, "אני צריך למצוא מוסך שבו
יתקנו את המכונית שלי, נאלצתי לנטוש אותה במדבר"
"אני חושש שלא אוכל להביא אותך למקום כלשהו במזג האוויר הזה,
כנראה שבקרוב הדרך תהיה מוצפת, כך שאני ממליץ שתחילה ניסע אל
ביתי ומחר עם זריחת השמש אני אביא אותך לאן שתרצה"
"תודה לך, זה מאוד נדיב מצדך" אמר מאט, למרות שלא הרגיש בנוח
ללון בביתו של האיש המסתורי הזה אך מובן שלא הייתה אף ברירה
אחרת.
ביתו של מר פלריר היה בית חד קומתי עשוי עץ, מאחר והבית היה
רחוק מכל ישוב, מר פלריר נאלץ להתקין בו גנרטור אך הוא חשש
להדליקו בסופה. הוא ומאט סעדו ביחד ארוחת ערב, מר פלריר הגיש
מן תבשיל בשר עם ירקות מבושלים, ניתן היה להסיק שבישול לא היה
הצד החזק שלו. לאחר שהם הרימו כוסית ויסקי מר פלריר הוביל את
מאט לחדר האורחים לאור עששית נפט שלקח לאחר מיכן אתו.
מאט שכב על המיטה הקשה, ובהה בתקרה האפילה. בחוץ נמשכה הסופה
מלווה ברעמים וברקים, הבזקי האור האירו את החדר ויצרו צלליות
על הקירות מהרהיטים המועטים. מאט התקשה להירדם, והצטער על כך
שלא ביקש מהאדון טוב הלב ספר קריאה כלשהו. מחוץ לחדר נשמעו
צעדים, גם שינתו של בעל הבית טרופה, חשב מאט, בקבוק זכוכית
כלשהו נפתח ונשמע קול מזיגה ארוך. לרגע מאט התפתה לצאת מהחדר
ולהצטרף, אך לבסוף חשב שזה לא מן הראוי להפריע.
המארח מזג לעצמו עוד כוסית ושתה אותה במלואה, לאחר מכן נמאסה
עליו הטרחה שבמזיגת המשקה לכוס, ושתה ישירות מהבקבוק. נישמע
קול של התנפצות זכוכית ואחריה חריקות לא קצובות, פעם שתי
חריקות רציפות ופעם שלוש.
נראה ברק נוסף שהאיר את החדר ואחריו רעם מחריש אוזניים. מאט
שצפה בדלת ראה לפתע הבזק מתמונה שהייתה תלויה על יד הדלת
בתמונה נראה זאב אכזרי למראה אשר טרף אייל, התמונה העבירה במאט
צמרמורת.
מאט שכב כך זמן רב, עד שלבסוף עיני הספיר שלו נסגרו והוא שקע
בשינה טרופה.
לקראת חצות הסערה שככה, ובבית המבודד ניתן היה רק לשמוע את
הטיפות הקצובות של מי הגשם שהצטברו על הגג. אט אט העננים החלו
להתפזר ובשמיים נגלה ירח ענברי מרהיב ביופיו. במדבר שבדרך כלל
היה שוקק חיים בשעות הליל שרר שקט, החיות חששו לצאת. לפתע
נשמעה זעקת אדם מקפיאת דם, יצור כלשהו רץ במהירות אל עבר הדלת
וברח אל האפילה. מאט פקח את עיניו בבהלה, זיעה החלה לבצבץ על
מצחו, עיניו נעו לכל הכיוונים. הוא פרץ מחדרו אל עבר חדרו של
המארח "מר פלריר" הוא זעק "מר פלריר הכל בסדר?" לא נשמעה
תשובה. הוא ניסה לדפוק על הדלת אך הדלת נפתחה מהדפיקות, הוא
צעד אל תוך החדר, הוא היה ריק אף נפש חיה לא הייתה בפנים. מאט
החל לדאוג לגורלו של מר פלריר, 'מה גרם לו לברוח כך, מה הוא
ראה? האם זה היה חלום רע? או שמה זאת השפעת האלכוהול?' זאת לא
ידע.
שעה שמאט הריץ תסריטים בראשו על גורלו של מר פלריר הוא בהה
בחדר החשוך. על השידה שעל יד המיטה היה מונח ספר, מאט ניגש
בכדי לראותו מקרוב. "המיתולוגיה הקלטית- סיפורים מן העולם
האבוד", היה כתוב על כריכה מלווה באיור של מפלצת מיתולוגית
בעלת מבט אכזרי. "בזמן האחרון אני חוקר במקצת את עולם הקלטים,
הם היו עם מפותח ביותר אך ידועים לנו רק דברים מועטים עליהם,
מאחר והם לא ידעו קרוא וכתוב, ולא השאירו כל פיסת מידע כתובה
אחריהם"
מאט השתנק בבהלה, זה היה מר פלריר שהיה לבוש בחלוק רחצה אדום
ישן וספוג מים. "סלח לי לא התכוונתי לחטט" אמר מאט בקול מתנצל
"חששתי לרגע שדבר מה קרה לך, הקולות מבחוץ-"
"אין צורך להצטער" קטע מר פלריר את שטף דיבורו "גם אני שמעתי
את היללות לכן יצאתי החוצה, נראה שזהו רק שועל מדבר רעב"
'יללות?!' אבל מאט היה מוכן להישבע שזאת הייתה זעקת אדם "וכעת
כדאי שנחזור לישון" הכריז מר פלריר תוך כדי פיהוק תיאטרלי.
"כן, לילה טוב אדוני" הודיע מאט ופרש לחדרו. מאט נתקל מספר
פעמים ברהיטים בדרכו חזרה מאחר ולא היה אור. הוא היה כה עייף
שנרדם ברגע שהניח את ראשו על הכר הרך.
בחוץ עדיין שלטה הדממה, דבר לא נע. מספר עננים אפורים החביאו
את הירח ממראה, אך כעבור מספר שעות הם החלו להתפזר והירח נגלה
במלואו. החיות עדיין לא יצאו ממאורותיהם, למרות שהשמש תזרח עוד
מספר שעות, וביום חיות מעטות מסוגלות לשרוד את החום הרב. לפתע
יללה מרוחקת הפרה את הדממה, מאט פקח את עיניו בבהלה, זהו רק
שועל, הוא ניסה להרגיע את עצמו, שועל רעב במיוחד ותו לו. יללה
נוספת נשמעה הפעם היא הגיעה מאחד מהסלעים  שהקיפו את הבית. מאט
החזיק בשמיכתו בחוזקה, כעת כאשר הירח האיר במלוא העוצמה, מאט
יכול היה לראות בבירור את הזאב אשר בתמונה על יד הדלת. נשמעה
עוד יללה, הפעם מאט היה מוכן להישבע שהיא באה מתוך הבית. מאט
התכסה כולו בשמיכה, הוא הזיע כל כך עד שהופיעו כתמים רטובים על
השמיכה, ראשו היה שקוע בכרית שדמתה יותר לספוג מים מלכל דבר
אחר. נשמעו צעדים במרחק, ריצפת העץ הישנה חרקה ללא הרף, אך אלו
לא היו צעדי אדם אלא צעדי חיה, נשמעו כל פעם ארבע חריקות
קצובות שהתקרבו אל עבר חדרו של מאט. מאט אזר אומץ, קם בזהירות
על קצות אצבעות רגליו, והתגנב בשקט אל עבר הדלת, מזל שבדלת יש
מפתח, חשב מאט, החריקות המרוחקות הפכו לצעדים קצובים, שנשמעו
קרובים מאוד, מאט הגיע לבסוף אל הדלת ונעל אותה במהירות,
הצעדים נפסקו, נשמעו קולות של התנשפות, כמו כלב לאחר ריצה
ארוכה, מאט הציץ בחריץ המפתח, ופתח את פיו בכדי לפלוט צעקה
אילמת, הוא ראה דרך החריץ פרווה אפורה של יצור כלשהו כמו אותו
יצור שראה בפורד מוסטנג שלו. נשמעה חריקה נוספת, כאילו מישהו
הפעיל משקל כבר יותר על רצפת העץ, ולעיניו של מאט התגלתה עינו
של היצור, כדור ענברי מעוטר נימים בעל אישון שחור ענק. מאט
נרתע בבהלה, דפיקות נשמעו בדלת, היצור ניסה לפרוץ את דרכו
פנימה. מאט העיף מבט סביבו בחיפוש אחר דבר מה שיוכל להשתמש בו
כנשק, בחדר לא היה דבר שימושי מלבד מנורת שולחן ישנה, הוא תפס
אותה ביד רועדת ובתנועה מהירה קרע את הכבל מן השקע. הדלת החלה
לרעוד, עוד מספר שניות והיא תצא מצירה, מאט רץ אל עבר החלון
ופתח אותו בהקלה, ולתדהמתו הוא ראה בחוץ להקת זאבים אשר הזילו
ריר מפיהם, הרעב שיגע אותם או שמא זה היה דבר מה אחר, חשב מאט,
הוא סגר את החלון במהירות על הבריח, הוא היה מוקף מכל
הכיוונים, מאט היה אובד עצות, הוא נעמד על יד הדלת והחזיק
במנורה כמו חובט בייסבול, עיניו אשר איימו לצאת מארובותיהן צפו
בדלת הרועדת, לבסוף הדלת הועפה מצירה והיצור השעיר שדמה לזאב
מגודל, איש זאב נזכר לפתע מאט בסיפורי המיתולוגיה הקלטית,
התפרץ לחדר מאט לא היסס והכה בראשו של איש הזאב במלוא העוצמה,
כיסויי הזכוכית התנפץ על ראשה של החיה, דם סמיך החל לנזול על
פרוותה האפרורית, אך דבר זה לא הטריד את הזאב אשר התנפל על
מאט, הוא נאבק במלוא הכוח אך לשווא חיית הפרא הניחה את גפיה
העליונות מעליו וקירבה את פרצופה אל פניו של מאט, היא פערה את
פיה, ניבים צהובים השתקפו מעיניו המזועזעות של מאט ריר נזל על
גופייתו, ציפורניה של החיה ננעצו עמוק בבשרו, לפתע מאט נזכר
בגורלה המר של מכוניתו האהובה ובזעם רב הדף את החיה מעליו,
באותו הכוח שיש לאם אשר מוציאה את בנה מתחת למכונית, הוא נטל
במהירות את מנורת הלילה המנופצת, והכה ללא הפסק את החיה
המופתעת, החיה יללה ללא הרף אך דבר זה לא עצר את מאט, הוא הכה
אותה בראשה ובגבה, חתיכות זכוכית ננעצו בבשרה של החיה, דם זלג
על ריצפת העץ ונספג בה במהירות, מאט הכה כה חזק בראשו של איש
הזאב עד שלבסוף גולגולתו התנפצה והחיה חדלה מלנוע, מאט הצליח
להירגע ולהפסיק זמן רב אחרי שהחיה היתה מוטלת ללא רוח חיים על
הרצפה, הוא השקיע כוח כה רב, ועבר כל כך הרבה עד שהוא התעלף
מיד מרוב תשישות. וכך הוא שכב עד הזריחה לצידה של החיה המתה.



קרני שמש פרצו מבעד לחלון והאירו את החדר, מאט פקח את עיניו,
הבית לא נראה מפחיד עוד, סממנים מהסופה של אתמול לא נראו כלל,
שמש המדבר יבשה את הכל, מאט עבר התיישב בכאב תוך שהוא תומך
בגבו הדואב ולעיניו נגלתה גולגולתו המנותצת של מר פלריר, מארחו
טוב הלב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין לי סלוגן,
פשוט נורא בא לי
לפרסם פה משהו,
ועד שתהיה לי
יצירה אמיתית,
אסתפק
בסלוגנית...

אורלי
הפוטנציאלית


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/3/05 3:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלכס שמאלכס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה