|
ברחם שפת אמי
הותרתי
צלקות לשוני
רחם
שהיה לבית,
קירות שהיוו
את האחר
עוד שם
הייתי זרה
בבית חסר
היסטוריה צרופה
משילה עור שפתי
nevertheless
נותרת
אני
הגבולות נוטשים
mon dos
מלפנים
נשל המילים
coils
סביב עצמו
ce que je suis
נותרת
אני |
|
|
חזרתי,
צאלה ביטון
עוזבת קיבוץ
לשעבר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.