I can feel it rising, the Magick within me....
I can feel it eating up my very soul, my core, my heart, my
mind.
And it scares me, for I've known for so long of the evil in
this world, of the power it has to harm you, and now it
seems to me that I've found what I was looking for, I
finally found something good.
And it seems unreal, and it seems wrong because it's right,
and it shouldn't be, nothing is supposed to be right in this
place....
But my heart and soul are dragging me into it, I can feel it
calling me, not by my name but by me existence.

But I feel complete, and some might know what I mean, and
some might disagree, and some might laugh.
But what the fuck do I care about them? They can laugh. They
laugh because they don't understand, and it scares them that
they don't understand things. They need to have everything
under control.

And that is what makes me different, that is what makes me,
as wierd as I am to some poeple, a soul that I appreciate,
and that is the only important thing.

Even if some things I do or say are not like you, and are
not good enough for you, and are wierd, and irritating, and
strange, I like myself. I like myself for my soul and being,
and I don't regret doing those things, even if it makes you
dislike me. I don't regret it because this is me, and I
shouldn't apologize for being me, for I appriciate me, for
all the wierdness that I have.

If you can't understand that, then I am not the one with the
problem, then I am not the one that should feel humiliated.
And although I did, for long, by you and by other people, I
don't anymore, because now I realize that I am happy with my
soul, and that I will live peacefully with it for all
eternity.

My heart is complete.

אני מרגישה את זה מתחזק, הכח שבתוכי.
אני מרגישה את זה אוכל אותי מבפנים, את הנשמה שלי, הנפש שלי,
הלב שלי, המח שלי....
וזה מפחיד אותי, כי ידעתי כל כך הרבה זמן את הרוע שבועלם הזה,
ואת הכח שיש לו להרוס אותי, ועכשיו זה נראה כאילו שמצאתי משהו
טוב, מה שחיפשתי עד עכשיו.

וזה נראה לא מציאותי, וזה נראה טעות כי זה נכון, וזה לא צריך
להיות, כי שום דבר לא צריך להיות נכון, לא פה....

אבל הנשמה שלי גוררת אותי עמוק יותר לתוך זה, אני מרגישה את זה
קורא לי, לא בשמי אלא בקיומי

אבל אני מרגישה שלמה. ויש כאלה שידעו על מה אני מדברת, ויש
כאלה שלא יסכימו איתי, ויש כאלה שיצחקו.

אבל מה, לעזאזל, אכפת לי מהם? הם יכולים לצחוק. הם יצחקו כי הם
לא מבינים, וזה מפחיד אותם שהם לא מבינים. הם צריכים את הכל
מסודר וגמור ותחת שליטה.

וזה מה שמייחד אותי. זה מה שהופך אותי, עד כמה שאני מוזרה
לאנשים מסוימים, נפש שאני מעריכה, וזה הדבר היחיד שחשוב.

אפילו אם חלק מהדברים שאני אגיד או אעשה הם לא כמוך, והם לא
מספיק טובים בשבילך, והם מוזרים, ומעצבנים, ומוזרים, אני מרוצה
מעצמי.
אני מרוצה מעצבי בגלל הנפש והיישות שלי, ואני לא מתחרטת על
הדברים שאני עושה, אפילו אם זה גורם לך לשנוא אותי. אני לא
אתחרט בגלל שזאת אני, ואני לא צריכה להתנצל על עצמי, ואני
מעריכה את עצמי, עם כל המוזרות שבי.

אם אתם לא יכולים להבין את זה, אז אני לא זאת עם הבעיה, אני לא
זאת שצריכה להרגיש מושפלת. ואפילו שעד עכשיו, והרבה זמן, כן
הרגשתי מושפלת, על ידיך או על ידי אנשים אחרים, אני כבר לא, כי
עכשיו אני מבינה שאני שמחה עם עצמי.
אני אחייה בשלווה עם הנפש שלי, וכך יהיה עד סוף הנצח.


אני שלמה.