הייתי חייבת לשבת ולרשום, והרי אתה לא מכיר אותי מהיום...
נכון, גם המכתב הזה, כמו קודמו - יושמד, ובכל זאת אני כותבת
כדי שאתה, ורק אתה, תקרא את אשר על ליבי, כי רק אתה היית שותף
למה שהיה בינינו, למה ששנינו בעצם חיכינו, שנינו ביחד, וכל אחד
מאיתנו לחוד...
כן, אני חיכיתי למגע גברי - כדי להעניק לעצמי את מה שגבר יכול
להעניק, את מה שהלבד שבי לא ייתן, כי לבד לעולם יהיה אחרת.
חיכיתי ליהנות סוף סוף, ממה שידעת ורצית להעניק לי, ובתוך-תוכי
חשתי כמה אתה רוצה בטובתי, ראיתי זאת בזיו פניך.
ולא, אני כלל לא פחדתי, אולי קצת נרגשתי מהרגע, מעצם הקירבה
הפיזית שנוצרה פתאום בינינו, אבל אני לא יודעת להסביר את
העובדה, איך זה שבסוף לא קרה כלום?! - אולי כגודל הציפיה כך
גודל האכזבה?!
אתה, שמכיר אותי מקרוב, יודע שיש בי בטחון, שאני מוכנה לכל דבר
שיבוא, לכן גם לא נבהלתי מהרגע שאני הייתי זו שצריכה להעניק,
לגעת, לחוש ולטעום.
ואני, שכל כך יודעת להעניק ולתת מעצמי, לא הצלחתי להסתגל יותר
משלב התחושה, שלא נדבר על הטעם, מזה חששתי ועדיין חוששת.
אנחנו שנינו בני אותו המזל, עם אותן התכונות כמעט, לכן גם נוצר
חיבור יפה בינינו, גם באקט הזה, עד לרגע מסויים.
אני עוצמת את עיניי ומשחזרת, רגעים יפים - ללא צל של ספק, אבל
איך אוכל לבקש אותך שיבואו עוד כאלו?! - שעה שאינני מסוגלת לתת
לך יותר ממה שהענקתי?
איך אוכל לבקש טעם של נשיקות, ומגע מרטיט של ידייך ושפתייך,
כשאני כמו משותקת, ואין בי רצון לבצע את מה שרק עכשיו אני
יכולה ומסוגלת לראות בסרטים, מה שעד עכשיו היה מבחיל אותי.
אני לא יודעת אם אי פעם אוכל, ובכל זאת התחושה שבי כבדה על כך,
שגם בלעדיי היית מגיע לאן שהגעת לבסוף, כי אצלך זה שונה, אתה
גבר!
התחושה הכבדה שנשארה בליבי, על אי ההצלחה שלי להגיע לאן שאתה
הגעת...
אז איך תרגיע אותי?! - אני כה נסערת, לא יודעת איך לחשוב על
הרגע הבא שיהיה בינינו, בתוך תוכי בא לי לבכות, לבכות על כך
שאינני מסוגלת להעניק מעבר, ומאידך אני רוצה שאתה תעניק ללא
גבול...
מוכנה לכל, אך יחד עם זאת חוששת, רוצה בכל ליבי וטרם מסוגלת.
ומעבר לכל, בסתר ליבי אני רוצה שתעניק את מה שבך בשבילי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.