תמיד כשבא לי לכתוב המילים תקועות, לא רוצות לצאת, כאילו מחכות
למה שיתחיל אותם, שיפיל אותם, כדי שהמגדל יתפרק, ומה שיש בתוכו
יוכל לצאת. למה זה לא קורה עכשיו? כשאני הכי צריכה שהמילים
יצאו, שהמחשבות יצאו מהראש שהראש יתרוקן, כמעט לגמרי אם לא
לגמרי, שלא ישאר זכר לכל הדברים שעוברים לי בראש, שהעולם
מבחינתי, יהיה ריק, חסר תוכן. למרות שאיבדתי בו עניין, אולי
טעיתי להגיד שהוא איבד בי עניין. הוא דווקא נראה לי נורא
מעוניין להפוך אותי לממורמרת. אבל זה לא ילך לו. אני אשאר חזקה
ולא העולם ישבור אותי, וגם לא היא ולא אפ'חד שינסה אותי. אני
לא רוצה להשבר. אם אני לא רוצה, אני לא אשבר, אני בשביל עצמי.
אפ'חד חוץ ממני לא יכול להשיג אותי, לנצח אותי, להביס אותי
במשחק שלי במגרש שלי, בחיים שלי. אין בנאדם, או מקרה או דבר
שיכול עלי. פה זה השקט שלי, הנפש שלי, הרגש שלי ומי שמנסה אותי
פה, לא יוצא מזה בחתיכה אחת. במינימום 3-4.

אני לא יודעת מה אני מנסה להגיד בעצם. זה מונולוג די סתמי. אבל
כבר עבר קצת זמן מאז שדיברתי עם עצמי, ועצמי - לדעתי - כבר קצת
מתגעגע לאני. ואם אני לא היה פה - הוא כבר מזמן היה משתגע כי
אני ועצמי הם החברים הכי טובים. מגן חובה הם תמיד אחד עם השני.
עצמי הוא הראשון שראה את אני בלי בגדים, הוא מי שמכיר את אני
הכי טוב, יודע מה הוא חושב ומתי ולאן הוא רוצה ללכת ומה בא לו
לשמוע ולעשות ואת מי בא לו לראות. ואפילו כשאני כועס עליו, הוא
יודע את זה. אבל מסתבר שלא הכל עצמי יודע על אני. יש דברים
שנסתרים אפילו מעצמי.

אני לא מתיימרת לדעת הכל, בטח שלא להבין את הכל ולדעת איך
מרגישים את הכל. אם אני אדע, לא ישאר לי מה ללמוד, וזה תמיד
מרגיש בטוח כשאתה יודע שיש לך רשת בטחון, שאנשים אחרים איפשהוא
יודעים דברים שאתה לא יודע. אם הם לא היו, היית מפחד ליפול,
להחבט ברצפה, להזרק לקיר בעוצמה, אבל יותר מהכל - היית מפחד
לעוף. ומי שמפחד לעוף - מפחד לחיות. וכמו שאיש חכם אמר לי פעם.
אמיצים חיים פחות, אבל פחדנים - לא חיים בכלל...

אני תמיד שמחה לדעת שמישהו קרוב לי יודע יותר עלי משאני יודעת
על עצמי. תמיד מנחם אותי לדעת שאנשים מבינים אותי גם כשאני לא
מבינה את עצמי. לפחות זה אומר שאם אני לא הגיונית בכל רמ"ח
איברי, אני הגיונית בחלקם, כי אחרת לא היו מבינים אותי. ואיזה
מזל שאני לא יותר מדי הגיונית, כי אם אני אהיה יותר מדי
הגיונית, אני לא אהיה מטורפת, מופרעת וחולה נפשית מספיק כדי
לחשוף מה שאני חושבת על העולם. ואז היה לי הרבה פחות טוב
בחיים.

let us see the full half of the tears' cup...