אני לא מושלמת.
וזה עוד בלשון המעטה- כמות החסרונות שלי עולה בהרבה על כמות
היתרונות שלי, ובכלל- כמות הטעויות שעשיתי עולה בהרבה על כמות
הדברים הנכונים.
אבל הוא לא מבין דבר אחד- אף פעם לא בגדתי בו. הוא טוען
שהודיתי בזה, אבל זה לא נכון.
אם יש לי יתרון אחד שאני כן גאה בו- זה יושר. אי יושר נוגד את
העקרונות שלי. אני לא יכולה לשקר לחברות שלי, אני לא יכולה
לשקר לאימא שלי, אני אף פעם לא אתקע למישהו סכין בגב, ובחיים-
כל עוד אני בחיים- אני לא אבגוד במישהו.
מה שכן קרה- זה הורמונים. העיניים שלי עשו דברים בניגוד
לרצוני. לא רציתי להסתכל על החמוד הזה בקולנוע ולהסיט את המבט
כשהוא הסתכל- רק כדי להתגרות בו. באמת שלא רציתי.
בגלל שזה היה הקשר הראשון שלי עם מישהו- עוד לא ידעתי כלום...
חשבתי שהעיניים שלי מנסות להגיד לי שאני כבר לא מעוניינת בו.
וזה באיזה שהוא מובן היה נכון- אבל לא העיניים התכוונו לזה.
סיימתי את הקשר רע- זה היה באשמתי- אני מודה. אבל לא בגדתי.
בקשר השני שלי עשיתי עוד יותר טעויות. ועל זה אני יותר
ממצטערת- אני עדיין חושבת על זה... ובלילה- בשקט- כשאף אחד לא
שומע- דמעה נופלת, נספגת במחברת ומילים יוצאות מהעט- מילים
אמיתיות, מילים של חרטה, של עצב.
אני יודעת שזה לא יחזיר את הגלגל אחורה- אבל יש משהו שאני מנסה
להגיד לשניכם כבר הרבה זמן ולא הצלחתי. אני מנסה להיות בסדר,
באמת שאני מנסה. אני לא מצליחה.
זאת רק אחת מהטעויות שעשיתי השנה. אבל מותר לי לא? לעשות
טעויות... אני בן אדם אחרי הכל... לפחות מנסה להיות... מנסה
להצדיק את התואר שניתן לי כשנולדתי- אנושית.
אז אני סוגרת את המעגל הזה. את הפרק הזה בחיי שנקרא כיתה ט'
ומבקשת- בקשה אחת קטנה מכל מי שפגעתי בו כדי שנוכל להמשיך
בחיינו- סליחה.