New Stage - Go To Main Page


הוא ישב באחת הפינות החשוכות, מגיר לתוכו את הבירה השלישית,
מתקשה לעקוב אחרי מילותיו של הראפר. עיניו בחנו את הדמויות
הנעות בחושניות מופגנת, מיוזעות, מתפתלות ללא עכבות, באנרגטיות
מתפרצת. הבטן החשופה של דקלה והפירסינג המעטר את טבורה לכדו את
עיניו. איזה עור שזוף וחלק, עברה בו המחשבה. הוא היה נטוע
במקומו, למרות הרצון העז שהאיץ בו להצטרף למפזזים.
כהרגלו מדי ערב שבת, הוא ירד לדיסקו להעביר כמה שעות שמילאו
אותו התרגשות מובנת. הוא הקפיד להגיע למקום כשההתרחשות הייתה
כבר בעיצומה. היה חומק פנימה כשארשת פניו משדרת 'תתעלמו
מנוכחותי, סתם באתי להציץ'. ניגש אל בר המשקאות, מבקש בירה
מהחבית וכדרך אגב שואל: "מה נשמע אחי? הכול טוב?!" ומוסיף
כלאחר יד: "שרים גדול החברה האלה מ'זקני הטרקטור'".
"אתה מתכוון ל'זקני צפת' או 'נקמת הטרקטור'???" חייך אליו
בסלחנות דורון, הברמן, "אלה בכלל "הסאבלימינל והצל".
כמי שנתפס בבורותו, ולמרות שאינו הטיפוס שיחמיר עם עצמו, תפס
פינה מבודדת ולגם באטיות את המשקה.  
כאשר האלכוהול החל נותן את אותותיו, הוא זקף קומתו, מילא
ריאותיו אוויר דחוס, קם ממקומו והתקרב בנחישות לרחבת הריקודים.
בנענוע גוף ובצעדי ריקוד, התאמץ להיכנס לקצב, גולש אט-אט למרכז
הרחבה. הווליום החזק והמוזיקה הקצבית צרמו משהו את אוזניו, הוא
הרי גדל על מוזיקה קלאסית, "מכובדת", אבל בערב שבת הוא מתמסר
ל"עכשוויות" בדיסקו המקומי.  
עצם עיניו וניסה להדביק את הפער. ההתחככות, הבלתי מכוונת,
בדמויות המפזזות בצמידות אליו, עוררו בו התרגשות. הוא חש
משוחרר ותנועותיו הבלתי מתואמות לא עיכבו בעדו. עכשיו הוא חלק
מהמסה התוססת.
הבנות לידו צחקקו, הוא הניח שהן מתרשמות מביצועיו והעצים את
תנועותיו. המקום היה אפוף בריחות בשמים ואלכוהול מעורבים בזיעה
ועשן סיגריות, ולמרות שאינו מעשן, הוא התמסר לניחוחות, כל
כולו, בהנאה צרופה. כשהחל לפזז בסמיכות לעדן, נערה שברירית
ועדינה, חייכה אליו חיוך מאולץ וחמקה לפינה אחרת. מישהו טפח על
כתפו, "גבר-גבר", צעק לתוך אוזנו צחי, הבן של השכנים. הוא השיב
לו בחיוך רחב, מתמוגג מאושר, פשט זרועותיו מעלה במחיאת כף,
שיכל רגליו ונע על צירו כרקדן פלמנקו. צחוקה המתפרץ של דקלה
נעם לאוזניו, היא ערה לנוכחותו. באצבעות ידיו מיהר לסדר את
שערו המדולדל, מתאמץ לכסות על פגעי הזמן, הרחיב את החזה והרגיש
בעננים.

לאחר כשעתיים של פעילות, שאין הוא מורגל אליה בימות החול,
התיישב בכבדות ליד אחד השולחנות. החבר'ה דיברו על השחרור הקרוב
והטיול שהם מתכננים להודו. הוא חש שהעייפות משתלטת עליו.

בשתיים לפנות בוקר, פתח את דלת ביתו בשקט, לבש פיג'מה ונכנס
בזהירות לתוך המיטה לצד אשתו, שעשתה את עצמה ישנה, מהרהרת
בענבל הבת, שנשארה בבסיס וחסכה לעצמה את המבוכה השבועית. והוא,
בשביעות רצון, סיכם לעצמו רגע לפני שנרדם: "הצעירים עוד יכולים
ללמוד ממני משהו".  מחכה בדריכות לשישי הבא.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/3/05 12:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מירסול חברוני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה