"הגיע הזמן לעשות כמו תפוז, ולהתקלף..."

מהו המושא ומהו כלי השרת? האם האומנות נושאת את האמירה כדגלן
בראש המחנה או שמא טמונה היא בפנג שוואי של זירת הקרב? מדוע זה
בשבת האומן (שלא כאמן) שעון על מסעד כסא התסכול, רוחו מתייסרת
בלהט הבריאה, מתעקש הוא לבטא את שאלמו? אנו נושאים את ערכי
עולמנו בשק חפצנו ואמנים אנו כבחרב! תיעודם של מאורעותינו כמעט
ואינו אפשרי, ויתכן רק ברגעים שברירים של התנסות לא מודעת. אנו
איננו מאמינים בקתרזיס שמה בא הוא להשלות את זיכוכה של הנפש
המצולקת. ליסוריי-עד דנו אותנו מהללי האינטלקט, אך לא ניטשה,
לא שפנגלר ואף לא מילר יסמאו את עיני הסוואמי שנולד באהבה
ובייסורי התופת כאחד. התנסות כמקור ראשון ולא כפרספקטיבה היא
שם המשחק והטלת הקוביות מופקדת בידי האוטוקרט הגדול שהוא למעשה
בורא עולמו העצמי.

באדמת בבל ספוגת הדם אנו מתבוששים אך מרגישים קרובים לציון מאי
פעם. את האבדון שמנו לנו על ראש שמחתנו ובהלכי רוח נתבשם. גולי
עולם אנו - אף שרגלינו עוד נתונות למרות הארץ כניוטון ותפוחו.
גויי העולם הם לנו עיסת נייר וזירת ההתרחשות הארעית כבד משי
חלק עליו אנו אורגים את תוכנית האב, וגם כמה תתי-סעיפים....
אין להסיק כי בקשיחות לב קוללנו, לעלמי עלמיא כבולים בחוטי
פשתן נהיה למוסר האבסולוטי המופשט הנובע ממרכז הבריאה, הלב,
מרכז הקוסמוס וקליפתו.

"והיומרנות?!" ודאי תאמרו בנפשותיכם, "הלא חטא היא!". אך מה
בדבר הענווה - היא שלוטפת ליבות צדיקים? מה יש בה בכדי להשקיט
ליבו של יוצר? הבורא זועק לתהילה. קולו נישא אל מעבר להרים
ועינו פקוחה בתחתית הים, בחמישה חומשים סחף לו דורות על-דורות
על-פי צו האופנה. הללו את ניצחון הדמות שבצלם! ראשו מלא כלועו
של קרישנה וליבו כעכבר השדה. אך זעקתנו דוממת. כסירנה מתמשכת
מלווה את המוני האדם באודיסיאות הארציות. והיצירה היא תמידית,
ועל כן אנו מחוייבים לעמוד על משמרתנו בכל עת, חדים כתער,
משוללי גשמיות ומוכנים לעבד חיים לאומנות, רעיון למסה, ניחוח
ל.... ידנו בכל, ובכל אשר תיגע - למור וללבונה תהפכהו. פינות
גסות ישויפו ויצירות אשר ייראו גולמיות יתגלו כאבן דרך במשעול
שנדרנו לסלול.

מציאות כמצע נצחי ובריאה כערך עליון! אין קיים מלבד המתרחש ולב
דואב כמוהו כלב מפעם. אין לנו מה להציע מלבד חיינו הצנועים -
אך דעו כי עמל רב הושקע בניסוחים ומיסגור שלל הפשטות של אותם
רגעים נדירים שהונצחו להם על מצע גשמי. תובנת עשה זאת בעצמך
והסוף הטוב עלינו...


קבוצת "בולבוסים מפורסמים"

ברלין 2005