[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תמיר שפיגלר
/
דרכים?

דמיין לעצמך שאתה במקום אחר לגמרי מהמקום שבו אתה נמצא כעת -
מקום אשר לא חפצת להגיע אליו ובכל זאת, הינך נמצא בו. האמת
לעמיתה היא, שלא ידעת על קיום המקום החדש: מיקום גיאוגראפי
חדש, אוכלוסיה חדשה, דת חדשה, שפה חדשה וטראנדים חדשים. אתה
תוהה על צעדיך הבאים, בעקבות ההתרגלות אל המקום החדש, שהרי
כולנו בני-אדם וכולנו היינו עושים את אותו הדבר (להוציא את
הגיבורים הפאסיביים של הסופר ש"י עגנון).

לראשונה בחייך, אתה פוקח את עיניך. הוזה ומבולבל מן הצורות
השונות השייכות אל חיי היום-יום של המקום החדש, נתקל אתה באדם
גבוה, שחור-שיער ושחור-עיניים. הוא נוקב עליך את חמתו ודוחף
אותך קלות הצידה מתחום הליכתו החפוזה אל ההמשך. עומד גלמוד
ברחוב הסואן, לא נע אתה ולו מטר אחד. בליבך, מרגיש אתה את
תחושת החופש ומאידך את עצב הבדד העוטף את נשמתך במהירות.

אישה צעירה אחת, שניחנה באבחון מבטי האנשים, שנתקלה במבטך
האילם, באה לקראתך בחיוך חביב. "חדש בסביבה?", היא שואלת בקול
מבדר, "כל שנייה מגיעים אלינו אנשים חדשים - אל העולם
המבוגרים". אתה תוהה על משפט מטופש זה, וכאילו קראה את
מחשבותיך, ענתה האישה הצעירה. "אל נא תזלזל בטיב עולם זה, נער,
אל לך לעשות כך. עוד תבין את המונח המוכר לך זה זמן רב - עולם
המבוגרים; רק שהפעם תבין את משמעותו כמבוגר בעצמך. לא כילד או
כנער, אלא כפריט העולם ועם זה גם נושאו". מבולבל מעט
ממילות-החוכמה (כך אתה מניח) של האישה הצעירה, מסתובב אתה על
עקביך ומטיל מבט חטוף נוסף אל חיזיון "עולם המבוגרים", כפי
שכינתה אותו האישה.

אותו הרחוב, אותם השמיים, אותו האוויר - אך בליבך אתה מרגיש
צביטה בוערת: חוסר-זמן, לחץ. משום מה, מרגיש אתה שיעדך מחכה לך
- כולא אותך בתוך חוקיו הנוקשים - האין זהו עולם-המבוגרים?.
קמל תחת התחושה הרעה, רגליך מניעות אותך אל מקום לא-ידוע -
אותו מקום שכולם הולכים אליו, וזה לא הביתה.

צועד ברחוב כבר שעות, אך גופך רענן, מביט אתה בתמיהה אל שמי
עולם-המבוגרים: בהירים הם, ולו היו שחורים, מעוננים, אפורים -
תמיד בהירים יהיו. מבין אתה שבעולם זה, תמיד רצים, ביום ובליל,
ותמיד חייבים להגיע למקום ההוא, אליו כולם מגיעים. נואש מחוק
ההספק, ומדוכדך מפספוס ההנאה של עולם-הנוער ממנו הגעת, עדיין
רגליך נשאוך אל המקום ההוא, אליו כולם מגיעים.

הנה אתה כבר רואה את המקום ההוא, כשלפתע נתקלות רגליך בעצם
כלשהו. אתה מוטח על הארץ, וכשמבטך פוגש במכשול - רואה אתה
ידיד, רע שליווה אותך במהלך שנותיך כאשר היית נתון בחסדי
עידן-התמימות.
"נו, ילד? כבר קיבלת שכל?", שואל ידידך, "הבנת שכל המבוגרים
שהולכים עם הזרם אל המקום ההוא, מתים בסופו של דבר?". הוא
הצביע קדימה, ולפניך ניצב מרקע שחור עליו היה כתוב 'מוות'.
"בחיי", אומר ידידך, "הכל בעולם הזה כל-כך מופשט וגלוי. לדעתי,
אדם שקובע תוכניות לעשר השנים הבאות [צבא, לימודים, משפחה] הוא
אדם שכבר מת", אומר ידידך, נאנח למראה האנשים החדשים שהגיעו זה
עתה אל עולם-המבוגרים.
"זו העיצה שלי אליך, ילד - אל תלך עם הזרם. זה שכולם יודעים
שהדרך הבטוחה היא הדרך של הסוף הידוע, לא אומר כלום על כל
הדברים שתפספס אם תלך בדרך ההיא". ידידך הושיט לך יד, ועזר לך
לקום על רגליך. "בוא ילד, בוא נעשה מה שהיינו עושים פעם, ואז
תוכל להיות בטוח שתשהה בעולם הזה, תמיד יתקיים לצידו העולם שלך
עצמך", אמר ידידך, מחייך.

הוא טפח על שכמך והצביע אל מרקע נוסף שניצב ליד מרקע המוות.
ראית בו את זכרונותיך הגלומים בך.
ויותר מזה - ראית בו את עצמך.

--

מזל-טוב, ילד
תמיר.


[פוט-נואוט: ברכת יומהולדת בעלת פואנטה, לכבוד היום בשנה ה-17
של חבר ותיק]







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
או, אני שמח
שאתה פה. כן,
אתה זה שיושב
דבוק למסך
ומרפרף בעיניים
על הסלוגנים.

אתה חושב שאני
לא זוכר שאתה
חייב לי כסף??


אפרוח ורוד,
נוגע בעושר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/3/05 14:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמיר שפיגלר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה