אני יושבת ברכבת וחושבת איך לספר לך את כל הדברים שיושבים לי
על הלב. נדמה לי שהפעם יש לי הסבר טוב לעובדה שאת תהיי היחידה
שתשמע את סיפוריי. אולי אני יודעת שאת היחידה שתראה דרכי, תבין
אותי ותוכל לעזור לי להשלים עם עצמי ועם מעשיי, אולי אני מקווה
שהדבר ישמע בעינייך טבעי ונורמלי, ואולי תגידי לי שהיית במצבי
ואת יודעת איך אני מרגישה ומה אני עוברת. קשה להתעלם מהאווירה
שמדמה את המצב לתמונה מסרט כלשהו, אל תשלי את עצמך - זאת
המציאות. חושך יורד על האיזור, האורות הזוהרים בחוץ הם אורות
הערים הרחוקות, האור ברכבת לבן וחזק, מבליט את האנשים שיושבים
ברכבת. אני מניחה כי כל אחד מהנוסעים טרוד בעיסוקיו, אך אני
מרגישה כאילו בוחנים הם אותי, מבינים שמשהו מציף אותי, קולטים
שדבר מה מציק לי, סקרנים לגלות את סודותיי וכמהים לקרוא את
מכתביי. הגלגלים של הרכבת מהירים ומאיצים את דפיקות ליבי ואני
איתם מתחרה ומנסה להקדימם בכתב ידי. דעי לך שלא בזמן מחשבה
נכתב המכתב. סלחי לי על כל המיותר והביני את הדבר, שאינני
יכולה עוד ממך להסתיר. כמו שכבר הספקת להכיר בן אדם חזק אני,
ובעל עקרונות, לא אוותר ולא אתפשר אם בטוחה אני בדעתי, אמנע
מעצמי רצונות ואלחם בנחישות בתחנות רוח אם נראה לי נכון לעשות
כך. עתה גיליתי חולשה שניתן לנצלה. אני שוב מתרחקת ומתנתקת
לכמה ימים, עליי לחשוב ולתכנן את דרכי פעולתי. אני בורחת
מעצמי, מפחדת שמא לא אוכל לשלוט ברצוני ולא אוכל לעמוד בגבולות
שהצבתי לי. אני בטוחה שאת חושדת במה מדובר ומקווה שאת מחייכת
ולא לובשת מבט קר. אני מקווה שתקבלי את דבריי כי משום מה באופן
בלתי מוסבר את מייצגת מבחינתי את האידיאל. את דברייך את אומרת
בכנות ואת עיצותייך נותנת בעדינות, אם תוכלי, תגיבי, באופן
אובייקטיבי, ותאמרי לי מה דעתך - מה עליי לעשות בהמשך?

הגעתי רחוק משציפיתי ותכננתי, אך לא מתוך הכרח או תחושת חובה,
אלא מתוך הנאה טהורה. מחשבות רעות רצות לי בראש ואיני יכולה
שלא לחשוש, שמא טעיתי כשרציתי לנסות ולראות, בעיניים סקרניות?
יושבים ומדברים ומתנשקים ומתחילים והעיניינים מתחממים. הוא
שולח ידיים ואני כבר לא מסרבת ואט אט אני נשכבת, ואז זה קורה -
לא יודעת איך הוא יודע, הוא פשוט עושה. עם הגוף ועם היד עושה
לי דברים, שלא הייתי חושבת לעשות לעצמי לעולמים. כל כך טוב
ונעים ונגמר, ולבסוף מגיע הטעם המר. אני רוצה, ובלהט הרגע אי
אפשר להמנע, אבל המחשבה שזה קרה, קשה, מדוע לעשות זאת אני
מרשה? ומה הבעיה, שאני רוצה או שאני עושה? האם תתני לי תשובה,
או תרופה, או בכלל תזכי לשמוע את האמת לאמיתה...

              עליי, חברתך לנצח
                   א.כ.
            (שאיבדה את תמימותה?!)