New Stage - Go To Main Page


חלק I

לעולם לא אשכח את הרגע בו נפלת, שתי ידייך שלוחות קדימה זועקות
לישועה אחת אחרונה, נזרקת אחורה כסמרטוט שאין חפץ בו, ליבך
פועם ברגע אחד ומפסיק לפעום ברגע שני... לעד.



זה היה בדיוק בסוף הקיץ וספינת החלל הקטלונית האחרונה בדיוק
יצאה מהרציף, כמה עובדים שדיברו בשפה לא מוכרת צעקו אחד על
השני בשפה עוד יותר לא מוכרת. הם היו עטויים בבגדים כדי להגן
על עצמם מהרוח המדברית שנשאה אתה כמויות חול עצומות. למעשה
כולנו היינו עטויים בגדים כדי להגן על עצמנו מהחול.
אני בדיוק הלכתי לעבר פינת המסחר של שוקי כאשר לפתע ראיתי
אותה... עומדת בקצה הרחוב, מתמקחת על שני ירקות ותפוז. הייתי
בטוח שאני טועה, הייתי בטוח שלא יכול להיות פרצוף כזה מקסים
כמו שראיתי מרחוק, אך אז היא הביטה לעברי מסדרת את הברדס
בהחלקה עדינה על קצותיו. הייתי בהלם, היו לה אישונים שחורים
שהביטו מבעד לעיני מלאכים, שיער זהוב שנראה כאילו נטווה מזהב,
ולחיים רכות ומקסימות. הייתי יכול להסתכל בה שעות, אך היא
הפנתה את מבטה, ואני הייתי צריך להמשיך לפני שאמא שלי תתעצבן.

אך כמובן איחרתי . אמא (כמובן) התעצבנה, והביטה בי במבט המרוגז
שלה תוך כדי משיכת האוזן שלי ודיבורים על כמה אני חסר אחריות
מינימלית, אבל בכל זאת לא יכולתי לשכוח את אותה נערה...
למחרת קמתי מוקדם, צחצחתי את הגמל שלי, עטיתי את הברדס שלי
ויצאתי לעבר השוק שוב, עד הצהריים כבר סיימתי את כל מה שעלי
לעשות וטיילתי להנאתי בשוק, כשלפתע ראיתי אותה עוד-פעם... היא
נראתה כאילו היא מרחפת בשוק, לא היה אחד שלא החל לחייך ברגע
שהוא ראה אותה, החל מהקבצן שהיא נידבה לו כסף ועד בעל החנות
שמכר לה כמה צמידי נחושת זולים... ובעוד אני מהופנט ממנה, לא
שמתי לב כאשר עגלת סוסים הגיחה מאחורי, מרוב בהלה נפלתי וכל
הדברים שקניתי בשוק התפזרו ברחוב. התכופפתי להרים אותם, חושב
על המנה שאני יקבל מאמי כאשר היא הופיעה שוב פעם, והפעם מולי,
מביטה בי מבעד לברדס שלה בעיני המלאך הכחולות שלה וקווצה של
שיער זהוב מיטלטלת על פניה, פיה המושלם זז באופן חינני כאשר
לפתע הבנתי שהיא מדברת אליי. יצאתי מההלם ואמרתי בקול הכי
רציני שיכולתי לגייס:
"ממממ... מממ... מה אמממ...רת?", היא חייכה לעברי בחיוך שהמיס
אותי לחלוטין ואמרה בקול הכי מושלם ששמעתי אי-פעם: "אתה צריך
עזרה?".

טיילנו כל היום, ובערב היא לקחה אותי לגבעת חול מאחורי הבית
שלה. שכבנו זה לצד זה, שרועים יחד על החול, מביטים על החלליות
שיוצאות ונכנסות לנמל, מחייכים זה אל זה, ורק קול הצרצרים מפר
את שתיקתנו... כאשר לפתע היא קירבה את ידה אלי ואחזה בידי במגע
מלטף. הבטתי בה שוב פעם -  היא הביטה לשמיים, ליבי פעם כמו
משוגע והרגשתי אותו כמעט יוצא מהמקום. הבטתי עליה וראיתי את
חזה עולה ויורד, נושם נשימות מתוקות ורעננות של חיים. היא
הצביעה למעלה, צחקקה והביטה בי, עיניי השתלבו בשלה, והושטתי את
ראשי לעברה, היא רכנה לעברי, שולחת את שפתיה. כאשר התנשקנו
הרגשתי כאילו הר-געש מתפרץ בתוכי, הרגשתי את החיים פורצים
לרווחה לעבר שפתיה, והרגשתי את החיים שלה פורצים אלי, התנשקנו
בסערת רגשות, שהלכה והתעצמה, הלכה והתעצמה... היינו לרגע אחד
מוקפים אור מכל הצדדים, מאוחדים יחד ברגע נצחי שקיוויתי שלעולם
לא ייגמר...
אך אז לאחר האור הגיע הפיצוץ... התנתקנו אחד מהשני בבהלה,
והבטנו לשמיים, חשבתי שאני מתעלף, ראינו את הכוכב השכן -
ניו-מטריל מתפרק לחלקים, הוא פשוט התפורר, חלקיו כילו את
עצמם... שורפים כל פיסה ופיסת כוכב עד שכל ניו-מטריל התפורר
ולא היה קיים עוד. תפסתי את ידה של סנדי ורצנו חזרה לבית.

בעיר הייתה מהומה יותר גדולה משהייתה אי-פעם, אנשים נשאו שלטים
שהראו על סוף העולם, היו אנשים שנשאו מזוודות אנשים שזעקו
למשיח, אנשים שצעקו על המשיח ואפילו היו אנשים שנפלו על הרצפה
והתחילו לבכות... לפתע תפסה אותי יד, אמא שלי תפסה אותי וגררה
אותי לעבר הבית רוטנת משהו לגבי "לאן הדרדר העולם" ו - "אנחנו
פראיירים שלא עשינו משהו עד עכשיו". אך לפני שאמא הספיקה
להעלים אותי מעיני סנדי הספקתי להביט בה מבט אחד אחרון, היא
עמדה באמצע הרחוב, לבד. אנשים הלכו מסביבה, אנשים רצו לידה,
אנשים בכו עם שלטים, אבל היא עמדה שם באמצע הרחוב, עומדת. ילדה
קטנה עומדת באמצע הרחוב ומסתכלת עלי.

למחרת עזבנו את הכוכב במשלחת הראשונה לטאנגיל, אמא אמרה שזה
לטובה, ולמלחמה אין סיכוי להגיע כל-כך רחוק, אבל אפילו אני
ידעתי שאלה רק תקוות שווא... אני ידעתי מה היה טיב המלחמה
ידעתי בדיוק מה הולך לקרות.



לעולם לא אשכח את הרגע בו נפלת, חזך לעולם לא יפעם עוד, והחיים
בך אבדו... על פנייך סימני אבק, ועינייך המתות מביטות בי...

לעולם לא אשכח.



אם אהבתם את הסיפור בבקשה תשאירו תגובה או לפחות תנו ציון, כך
שאדע אם יש טעם להמשיך.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 30/8/01 21:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוסי נורי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה