על אבני החצץ האדומות ממש לפני השער ניצבו בחור ובחורה (וכלב).
זה לא שהם עשו משהו רע, הם פשוט שם. זה שאתה בגיהינום, לא אומר
שעשית משהו רע. זה יותר כמו אושוויץ. בכניסה לשמיים עומד מלאך
קטן וצמוק בשבילכם ד"ר מנגלה השמימי והוא ממיין אתכם לגיהינום
ולגנעדן. לגיהינום הולכים אלה שיעשו עליהם ניסויים לא כי הם לא
היו בסדר, למלאך מנגלה השמימי אפילו אין רשומים מסוג זה, סתם
כי הם מיוחדים. והם באמת היו מיוחדים הזוג (והכלב)- לא כי יש
להם שיתוק אגוזים, בעצם....אולי ש להם, אתם מבינים, u can
never know with the hell people אתם יודעים, שיתוק אגוזים זה
מחלה מאוד נדירה ובהתחלה לא ניתן לראות השפעות. טוב, חזרה
לסיפורנו. אז כפי שאמרתי הם לא היו אנשים רעים, רק מיוחדים
והמלאך גשטרפונדכץ (ככה קראו לד"ר מנגלה השמימי) קבע שהם ילכו
לניסויים (גיהינום). בעצם לא ברור היה מה קורה בגיהינום.
האנשים (והכלב) שניצבו מול השערים עכשיו לא היו מיוחדים במראה
(אולי חוץ מהעובדה שהיו צעירים מאוד בכדי למות, ולא נראו כמי
שמתו מתאונה או ממשהו שהיה באשמתם בשום צורה וכמובן חוץ
מהעובדה שהייתה להם רגל משותפת עם הכלב- טוב נסחפתי...)...
מוזר היה למלאך גשטרפונדכץ לראות את שני האנשים (והכלב) עומדים
כך מול השער והוא החל לחוש אי  נוחות תחת מבטיהם הביישניים
והחטופים, לכן הרים עיניו אליהם וצרח: ראוס יודן!!
שנללללללללללללללללל! הם נכנסו בשערי הענק החלודים והלכו בשביל
חצץ מאובק שנראה כאילו לא ייגמר לעולם. הם הגיעו אחרי זמן
שנראה כמו נצח לבית גדול ונכנסו בדלת הגדולה של מה שהיה נראה
בית של מישהו עשיר. באולם הכניסה ישב אדם בערך בגיל העמידה.
האדון שישב באולם הוצג כמפקד הגיהינום, והוא הציג עצמו כרב
אלוף שטרנכנהאוזן. הוא היה חמור סבר, מפחיד, אך התגלה כננס. רב
אלוף שטרנכנהאוזן ישב בספת עור מול שולחן ישיבות ארוך ערוך בכל
טוב. הוא הושיב את הזוג (והכלב) והתחיל להסביר להם על זמן
שהותם. הנערה חשה כי רב האלוף מסתכל בה בצורה משונה ולכן הסבה
פניה לכלב שישב תחת השולחן. רב האלוף סיים את נאומו והם קמו
בשתיקה מהשולחן אל חדרי הניסויים. בגיהינום אין לילה שכן נשמתך
נלקחת אצל המלאך גשטרפונדכץ שמרכז אותן בכלים גדולים הנשמרים
בחדרי האחוזה הגדולה שקודם לכן קיבל את פניהם בה רב האלוף
שטרנכנהאוזן. בניסויים הזוג גידל ידיים, חלקו טחול עם הכלב,
אכלו חלקי גופות של ג'וקים ושאר דברים. יום אחד, קרא רב אלוף
שטרנכנהאוזן לבחורה, היא נכנסה לחדר שהוצג בפניה כחדר השינה של
רב האלוף, כשנכנסה אליו, נסגרה הדלת וננעלה אחריה. היא החלה
לחוש לכודה. רב האלוף הסביר לה שהוא לא רק מפקד הגיהינום, אל
גם מפקד גנעדן ולכן הוא אלוהים. הוא הסביר לה שרצון אלוהים
חייב להיעשות ולכן היא חייבת לשכב איתו. הם שכבו, היא לא
הרגישה כלום ולאחר מכן, היא קמה, לקחה את בגדיה ויצאה בשקט
מהחדר. ימים אחדים לאחר מכן, ראה אלוהים את הכלב של הזוג
המדובר רץ אליו עם משהו בפיו. הוא קרב אל הכלב, כי הניח שזה
משהו מהנערה. הכלב השאיר בחיק האיש שהתכופף אליו (אף שהיה כבר
ככה נמוך) עכבר מת שהוצמד אליו פתק עליו היה רשום את מספרה של
הבחורה (בגיהינום יש לך מספר ולא שם). אלוהים מאוד התעצב שלא
היה זה משהו חשוב, אך תמה על העניין. הוא הלך להתייעץ עם שומר
הגיהינום. השומר הביט בו בעיניים נדהמות, עיניו התרחבו עם כל
מילה שאמר אלוהים, ופניו האדימו יותר ויותר, כשסיים אלוהים, סב
השומר על עקביו, ברח לתוך הגיהינום תוך שהוא צועק בחרדה
"לאלוהים יש אידס".

והנערה חייכה לעצמה.