אני יושבת פה וחושבת עלייך, על הימים שעברנו ביחד ועל הימים
שיכלו לעבור עלינו ביחד אם לא היית יוצא באותו ערב שמאז לא
התראנו ולא יצא לנו לדבר.
עוברות לי בראש תמונות שלנו יחד של כל אותם הפעמים שישבנו על
החוף וחיכינו לזריחה, של כל אותם לילות שנרדמנו ובבוקר מצאתי
אותך שם באותה התנוחה...
אני חושבת עליך הרבה לאחרונה, אולי כי אתה היית היחידי שגרם לי
להרגיש מישהי ולא סתם אני. הרגשתי מיוחדת כשהייתי איתך כאילו
שבאמת סוף סוף מצאתי מישהו שכן אכפת לו.
עברו כבר חמישה חודשים מאז אותו ערב גשום וסוער, במהלך התקופה
הזאת עברתי הרבה, חיפשתי אותך כמה פעמים אבל עברת דירה.
ניסיתי למצוא מישהו כמוך אבל לא הצלחתי אולי כי עדיין כואב לי
למרות שאמרתי שאני כבר לא אוהבת יותר. היינו יחד 17 שנה, מהיום
שנולדנו עד לפני חצי שנה...
היינו יחד בימים שחול מארגז החול נחשב טעים ובימים שבנים זה
איכס ולהפך, לא נפרדנו בשום מצב אפילו בטיולים ישבנו יחד, אני
זוכרת מה עשינו למורה בטיול הראשון ליומיים כי לא נתנו לנו
לישון יחד...
אודי אני חולה.
אני חולה וזה לא הולך לעבור. זה הסוף, הפעם באמת.
הכימותרפיה לא עוזרת, השיער שלי רק נושר, ואמרו שהכאבים רק
יתחזקו.
אני רוצה שתבוא, אני צריכה שתהיה לידי ברגעים הקשים האלה...
החלטתי להפסיק ת'טיפולים. אני מעדיפה להרגיש את זה, הרי זה
הגוף שלי.
אני לא יכולה לדחות את הקץ, אם זה מה שנועד לקרות לי, אז ככה
זה יהיה.
אני מצטערת שלא כתבתי לך לפני חודשיים כשזה התחיל אבל פשוט לא
מצאתי את עצמי, הרופאים לא נותנים לי עוד הרבה, לך תדע אולי
אני גם לא אצליח לסיים את המכתב... אתה מבין אני מקווה, פשוט
לא היה לי זמן לעכל את זה שבתוך תקופה קצרה תגיע השעה שלי
להפרד ממך, מההורים שלי ומכולם... כולם יודעים שימותו אבל אף
אחד לא מתאר לעצמו מה זה לדעת כמה זמן נשאר לך לחיות אם בכלל.
קשה לי אני מודה, בהתחלה לא הפסקתי לבכות אבל עכשיו הבנתי שאם
אני אבכה הזמן פשוט יעבור בלי שאני אנצל אותו עד תום.
אני צריכה ממך טובה- אבל אני צריכה שתהיה פה כדי לבקש ממך. אתה
מבין שזה הסוף בשבילי, נכון? שאני עוד מעט כבר לא אזכה לראות
את השמש כל בוקר מחדש, ולא אזכה לרוץ בגשם או לטעום את טעם
שפתייך.
אודי אני רק בת 17 למען השם!
למה? למה הוא לוקח אותי כל כך מהר?
מה עשיתי רע שלא מגיע לי להמשיך לחיות?
אני כל כך מתגעגעת אליך, אני מצטערת כל כך שפגעתי בך. בבקשה
תסלח לי, אני לא יכולה למות כשאני יודעת שלא סלחת...
למות.
אתה מבין שאני הולכת למות?
אני לא מצליחה להבין את זה... איך אפשר להבין כזה דבר?
מה הולך להיות הלאה? איך מרגישים כשמתים?
אוף, כל כך כואב לי ואני לא יכולה לסבול יותר, אז בבקשה תבוא
כבר.