[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שאול המשורר
/
פיל לבן

בצעירותי  הסתובבנו שעות בין כותלי העיר "אינס- אנטקיד", אני
ונחום.
התהלכנו סקרנים, בלענו בשקיקה את התנועה בין דוכני הרוכלים,
שתינו לרוויה את תשומת הלב שקיבלנו ללא הפסקה.
הולכי הרגל נשאו מבטם מעלה והביטו בי בקינאה להוטה, שאלו שאלות
על נחום.
אך מה כבר יש לשאול על פיל צחור עם כתם שחור בבית השחי?
הוא היה מעין כלב גדול ולבן שהתהלך בכבדות, רץ כשהיה לו לאן
ואהב להתחכך באנשים כדי לקבל קצת עלי טבק.

אין ספור בנות הרכבתי על נחום. תחושת בגרות עלתה בי בכל פעם
שנחום נתן לאחת מילדות הגן לעלות עליו  ולהתהלך איתנו
ברחובות.
לא ממש אהבתי את קירבת הבנות אך הסמכות והרגשת הייחוד... פשוט
שימחה אותי.
כמובן שנחום לא התלונן כיוון שפינקתי אותו בעלה טבק כאות
תודה.

השנים עברו, חוויתי שתי חברויות ראשונות, כיתה א' עד יב'
ו"התבגרתי"!
כך גם נחום, נקשר אליי יותר, גדל... יחד עם הכתם בבית השחי
שכבר התפשט על כל רגלו והחל מטפס על הצוואר.
דאגתי לי ולנחום שכן הכתם השחור נראה מאיים במובן מסויים,
מאיים עליי.
באחד מאותם "ימים בוגרים" שלי ושל נחום, השתרעתי עם נסטיה
חברתי על הדשא שבפארק הפתוח.
נחום רץ בסביבה, העיף לעצמו מקל גדול וטס בעקבותיו - כך העסיק
את עצמו.
כעבור שעתיים נסטיה הראתה סימני שעמום ורצתה ללכת, קראתי לנחום
בשריקה מתנשאת שאף פעם לא שרקתי.
נחום הוריד מבטו אליי בפליאה והביט בי למספר שניות, ניפנף אפו
בעצבנות והתיישב.
עזרתי לנסטיה לעלות ורכבנו משם.
הפעם נחום נהם ונראה כדורש עלי טבק, הגשתי לו כמה, הוא חטפם
ונעלם לתוך הפרדסים של "אינס-אנטקיד".

דקות שעות ימים וכך עברו עוד כמה וכמה שנים.
עכשיו כבר הייתי בוגר, לא עניינו אותי שטויות של ילדים.
אדון לעצמי עסקתי בגידול טבק, כך פרנסתי את אשתי.
נחום סיים לגדול, הגיע לשיאו כאשר כתם שחור כיסה את כל כולו,
רק קצה זנבו נשאר לבן צחור ונקי, כמעט מסנוור.
חבריי בשכונה קראו לו "המכור עם הכתם הלבן".
אך הם לא ידעו שהכתם הוא למעשה השחור שכיסה את הלבן, כמו שהם
לא ידעו שנחום לא היה מכור אלא רק אהב את טעמו של העלה, כמו
חמציצים בשבילנו בני האדם.

כבר לא היה לי צורך לרכב על נחום, לא הייתי זקוק לחזק את
ביטחוני העצמי או להרשים בנות. למעשה נחום נותר חיית המחמד
שלי. לא עוד כלי משחק בחיי, תפקידו הסתיים יחד עם תהליך
ההתבגרות שלי. ומצד שני חוסר התלות בנחום גרם לי לפחד גדול
ממנו.
כאשר ניצבת מולי חיה שכזו... ענקית, עצומה והכי מרתיע, שחורה.
הרגשת אובדן תוקפת אותי כאילו נשמטה ממני קורת בסיס שתמכה בי
לאורך שנים רבות.
כך הבנתי שככל שגדל הכתם השחור כך גדלה חרדתי.

כפי שאתם מבינים , היחסים ביני לבין נחום הדרדרו ולא היו
חיוביים במיוחד.
הוא התנשא מעליי, הגיע לאכול קצת טבק שרצה והיה חוזר לפרדסים
שוב.
יממה אחרי שתובנה זו האירה את פניי הופתעתי לגלות שגידולי הטבק
נעקרו בברוטליות מהאדמה, לא נשאר אף לא גידול אחד!
חשבתי שידעתי מי אשם בהגזמה פראית זו...
מיהרתי לשדות, חיפשתיו על פי סימני צמיחת הדשא הרמוס אך
כשמצאתי אותו היה מאוחר מידי.
שם הוא שכב, גמור ומתנשם לאיטו, מסריח מטבק.
קרבתי את פני אל פניו והעברתי ברעד עדין את כפות ידי על גופו,
סנטימטר אחר סנטימטר חשתי את רוח החיים נוטשת אותו, חורטת את
זכרונו במוחי, חוטת עד כאב.
הגעתי לקצה זנבו, שהיה כעת שחור לגמרי. צמרמורת הכתה בי, ידעתי
שיש סיבה לפחד שסבב אותי באופן קבוע. השחור השתלט על נחום- לאט
לאט גם עליי.
"הפיל שלי נגמר!!!", צעקתי תוך כדי התפרקות דומעת.

קברתי אותו בפרדסים, שם אהב להיות, התרחק מאנשים, התמכר לאט
לאט לטבק.
תקעתי סלע מעל קברו ובו חצבתי "כאן נקבר טוהר החיים, הלבן
המסנוור- התמימות הכי גדולה"

דידיתי לביתי, הרוס, חסר תקווה לתמימות שלי שאבדה... ולא תחזור
עוד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חתונה - טקס שבו
הופך האביר על
הסוס הלבן לקירח
על הספה מול
הטלוויזיה


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/3/05 10:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שאול המשורר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה