זה היה בסוכות. ישבנו בסוכה וקראנו עיתון, היא את התרבות אני
את הספורט. העמוד הראשון שכב על השולחן ככלי אין חפץ בו. היא
סיימה לפני (כרגיל), הניחה את העיתון על השולחן והסתכלה עלי.
"מה?"
"בא לך אולי לעשות לי טובה?"
"נו"
"יש לכם קלמנטינות בבית?"
"לא נראה לי"
"תפוזים? אשכוליות?"
"זה עוד לא העונה שלהם עכשיו"
"אז בטוח אין?"
"שאני אלך לבדוק?
"אכפת לך?"

נכנסתי הביתה. העברתי עיניים על המטבח, לא היה רמז לפרות הדר,
או לפרות בכלל. היו שתי צלחות ושתי כוסות מלוכלכות בכיור,עטיפה
של מקופלת זרוקה על השולחן ומחבת ריקה על הכיריים.
התחלתי לשטוף את הכלים.בצלחת השניה שמעתי אותה נכנסת.
"אז אין?"
הסתובבתי, היא נשענה על הקיר ליד המקרר והסתכלה עלי.
"אמרתי לך, זה לא העונה שלהם". סיימתי את הכוס האחרונה והנחתי
אותה במייבש.
"אז איך יש אתרוגים?"
"מה זאת אומרת?"
"אתרוג זה גם  פירות הדר"
"אני לא יודע"
"תחשוב, זה לא הגיוני, או שיש פרות הדר או שאין!"
נגבתי ידיים ושתקתי.
"אני צריכה לחזור הביתה"
"יש לנו אתרוג"
אני יודעת, אני צריכה לחזור הביתה".

ההכרה נחתה עלי כשערכנו לארוחת ערב. אחותי הביאה את הסלט
לשולחן.
"לימון" אמרתי.
"שמתי" היא ענתה, "תעיף כבר תעיתון מפה, עוד לא ערכת?"

בבוקר הבא הייתי מוכן. הבאתי לסוכה תה וספלים ושני חצאים של
לימון , הנחתי אותם בצורה מסודרת על העמוד הראשון. ליד כוס אחת
את התרבות וליד השניה את הספורט. התיישבתי לחכות.
היא נכנסה והתיישבה בלי להגיד כלום, פתחה את העיתון ושקעה
בקריאה. הסתכלתי עליה.
היא הורידה את העיתון.
"מה?"
"אני אוהב להסתכל עלייך קוראת"
"לא אתה לא"
"לימון"
"מה?"
"לימון"
"מה איתו?"
"יש תה עם לימון"
"אני לא אוהבת תה עם לימון" היא אמרה, והרימה את העיתון.
משכתי בכתפיי ומזגתי תה לעצמי, אח"כ לקחתי את החצי לימון שלי
וסחטתי אותו לתוך התה שלי, התיישבתי רגל על רגל, פתחתי את
הספורט ולקחתי לגימה מהתה, איכס, חמוץ.