צעקה חתכה קרעה את האוויר, מיכל "אמרה" מיכל היכן את.

הבת והמטפלת המסורה נחרדו וכאבו כאחד.
האם קוראת לבת הרחוקה שלה?
בלי לחשוב הרבה הרימה הבת שאצלה חייה האם, את השפורפרת
והתקשרה לבת האחרת, למיכל.
"בואי אמרה מותה כנראה קרב "כך אמר הרופא לפניי יומיים."
עוד באותו היום הגיעה מיכל עם האח הצעיר שלה
לאחר ארבע שעות נסיעה הגיעה מלאה בדמעות אל חיקה של האחות
האחות שממנה היתה מנותקת יותר מעשר שנים.
אמא לא חולה הכל קשורה ובריאה היא כך אמרה האחות הגדולה,
כמנסה לעודד את האחותה הקטנה.
רק שלדעתי הגיעה זמנה ללכת מאיתנו, והגיע הזמן להתאחד.
האחות הגדולה אזרה כוחות ואומץ ליבה לקריאת שמה של אחותה.
וחיבקה ודימעה חנוקה ירדה לה על לחייה דימעה שהיתה מיובשת
דימעה שהגיע זמנה לזלוג.
לאחר שמעט נרגעו האחיות, החליטו להתקשר לכל המשפחה
ולקרא להם להגיע, "מצבה מדרדר נשימתה מהירה"
לכולם התקשרה לכולם הודיעה,שמצב אמם מדרדר ויש להגיע.
אח אחד נמצא בארץ אחרת קיבל הודעה שהוא צריך להגיע לישראל.
מיהר להזמין טיסה חזרה לארץ, ואח נוסף הגיע מהצפון, כולם שוב
יחד כולם שוב יושבים בוכים וצוחקים אוכלים ושותים כמו פעם.
כל הנכדים הגיעו ביום למחרת להיות ברגעים האחרונים של חיי
סבתם.
ואני רואה את הכל כמו בסרט, יושבת בחדרי עם תהילים בחיקי.
וקוראת וקוראת עוד ועוד מחפשת שלווה לעצמי,
ומברכת את סבתא שלא תתעיף מידי שלא יכאב לה שלא תסבול שתנוח
ותגיע לקיצה בחיוך ובשלמות.
יום ועוד יום חיכת האם לשובו של בנה אך לא יכלה עוד, בזמן שהיא

חיברה שוב בין כל ילדיה, חיברה שוב את לבבותינו מחדש.
הרגישה צורך עז לעזוב ולעלות למרומים, נשימתה נעשתה כבדה יותר
ומהירה יותר עינייה נעצמו ולא נפתחו עוד, לפתע פסקה מלנשום
ונשמעה
צעקה מחדרה מהנכדה שישבה לידה, בואו מהר היא פסקה לנשום.
הבן הצעיר רץ לחדרה עם ספר תורה כמה דקות לאחר קריאת הוידויי
שקרא עבורה חזר בשנית לחדרה רועד ומתרגש כואב ומתיסר
עומד מעלייה קורא בקול צועק כמעט את "שמע ישראל"
מבלי מישים דמעות שותפות את פניו "שמע ישראל אלוהינו אלוהי
אחד"
חבוקים עומדים סביב מיטתה בוכים חרש ובוכים בקול צופים
בנשימתה
נשימתה האחרונה, ו........פופ.......נשימה אחרונה יצאה מגופה.
היתה היא אחות דודה סבתא סבתא רבה, עלתה נשימתה בגיל מופלג.
גיל תישעים ואחת שנים, אומרים מיצת נשימתה את חייה המלאים,
כואב לחשוב כך כי היתה היא קרובה ללב ולנפשי.
נזכרת אני בלילה הקודם, ישובה הייתי בפתח דלתה קורא תהילים
ומביטה בה אחרי כל שורה שנקראה ונחקקה בראשי.
עדיין הרימה ראשה לראות אם לבד היא, וכשהביטה בי הניחה ראשה
ונחה, כך עשתה כל הלילה ההו.
יומיים אלו יהיו חרוטים לעד בנשימתי ובליבי הדואב עד היום.
נשארנו עוד שעות ליד מיטתה המומים ולא פוסקים מלבכות, התחילו
לצאת מהחדר לעשות את הסידורים לקבורתה, אני נשארתי לידה
החזקתי בידה החמימה והחלקה, מביטה בה בכל פס חיוך ונקודת חן
וחוצבת כל פינה שלה בראשי שלא אשכח אותה לעולם.
ביקשתי שתנוח ותהיה על מישמר עבורנו, כך חשבתי שלבקש זהו הרגע
לכולנו. בזמן קביעת מותה לא נשארו דמעות, יבשו עיניי והאדימו
וצרבו.
לאחר זמן מה התקשר האח מהמטוס, דואג ושואל לשלום אמו.
מיכל עונה ובוכה"היא נפטרה"היא הלכה, הבן לא מאמין למשמע
אזניו,
פרץ בבכי קורע לב הוא כל כך רצה להיות ביננו ולקבל חום
וחיבוק.
והינה באה השעה שמונה ורבע לקחה גופתה לקירור בחדר השושנים.
וההרגשה הריקה בחדרה החסירה חלק מהלב, שהפסיק לפעום.
אמא שלי שבורה כל כך דאגה תמיד היתה בעדיפות ראשונה אצלה.
בוכה לא מפסיקה מלחבק אותי ולדמוע, נהרות בפניה ובליבה.
התקשרתי לבוס אמרתי שלא אוכל לעבוד הלילה, נחנקתי בגרוני
לא יכלו המילים לצאת מפי, אחותי השלימה את השיחה וסגרה את
הטלפון, וכך התחילו הטלפונים להתקשר ולהביע את תנחומם לנו.
אחרי כמה טלפונים ישבתי ואמרתי לעצמי עכשיו אני...
עכשיו האבל שלי ואני בתוכי לעצמי לכאבי.
קדישה הגיעו לעטוף את גופה שק ולקחת אותה על אלונקה
הצצתי דרך המראה שלה בחדרה, וראיתי איך הם עוטפים וסוגרים על
פנייה השלוות והכה אהובות, רק פעם נוספת לזכור את פנייה
השקטות.
אחותי הגדולה היכן את מדוע את לא כאן למה את לא ליד אימנו
הכואבת
תתעלי תבואי לנחם להיות.
שתבינו, משפחה שהיתה מאוחדת מאוד התפרקה לה לגורמים.
לא היא לא באה אך התקשרה לחזק מעט את אמא.

והינה חודש עבר בלי לספור חזקים יותר מתמיד מאמינים ויותר
אוהבים
גילוי המצבה שאמא שלי עשתה בכתיבת מילים וכבוד,
"כאן קבורה אימנו סבתנו ואחותנו אשה אצילת נפש אותך לעד
נזכור"
משתה ערכנו לכבודה צדקה תרמנו בשמה, בחתימת שמך לעילוי נשמתך
כבוד הוא לי סבתא, שהית לי כאם כחברה וכסבתא.
מהנכדה האוהבת שנוצרת אותך לעולמים.
סיגלית