[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ירדן שליו
/
עולם נטוש(?)

חשבת שזה הולך להיות פשוט.
כשהבטת לראשונה על המקום - רצית להשאר שם לתמיד.
לחקור את כולו. את כל הפרטים השונים שבו.

ממרומי ההר שעילו עמדת ראית בניינים גבוהים, מפעלים רחבי ידיים
ומכוניות קטנות המתקדמות בפאתי כביש מפותל.
דמויות צבעוניות הסתבבו הלוך ושוב על המדרכות האפורות, נכנסות
ויוצאות מחנויות ענקיות ועוצרות רק כדי לסרוק את בגדיהן, אם לא
נדבר בהם לכלוך.
ניתקת את מבטך ממראה זה ועברת להתבונן בים כחול, אין-סופי,
אשר סמוך לו נחים בתים אחידי קומה, שדות בשלל צבעים וסוסים
אציליים, מתהלכים בשבילים רחבים. מספר דמויות מכופפות גב
ואפורות מבט התהלכו באיטיות בין בארות מזדקנים, עוצרים כל פעם
שמזהים פני חבריהם.
החלק האחרון של האזור היה יער עבותים.
אתה הפנת עיניך אליו כמהופנט - צופה בעצים הגבוהים, הנצחיים,
בציפורים בשלל צבעים, מזמרות בשירה ענוגה מצמרות העצים ובחיות
קטנות מקפצות בין עשבים ירוקים, אשר רגל אדם לא דרכה עליהם
מעולם.
דרשו ממך לבחור.
דרשת מעט זמן להתלבט.
קיבלת אותו.
עלה בך אחד קטן כשאמר כי אינך מוגבל בו כלל. קפצת על ההזדמנות,
מהר מדי?
התיישבת באנחה בקצה הגבעה המושלגת, מעט רועד מהקור, והחזרת
מבטך אל הכפר הענוג.
בעודך שומע את הגלים מתנפצים על החוף השברירי - הבנת שמשהו לא
בסדר.
רוח חזקה התקרבה מכיוון הים אם הבתים הכפריים, בעודה מתחזקת
מרגע לרגע. לפני שהספקת למצמץ-כל השדות הצבעוניים נותרו ריקם
הרוח המשיכה עם תוצרות היבול אל ההרים, ונעלמה.  
האנשים יצאו מהבתים במהרה, אך לא הספיקו להוציא הגה מפיהם.
גל בגובה השמיים עלה, זועם - מן הים, ושטף את כל העצמים שהיו
יותר מדי קרובים לחוף הפסטורלי.
נשמעה יללת בכי מהצג הרחוק יותר של הכפר.
היא לא הייתה לחינם.
מפלת בוץ ענקית זרמה מההרים הגבוהים, כיסתה כל מה שנשאר משתי
המכות הקודמות.
פנית אל העיר הגדולה. היית בטוח שכל האנשים ההולכים ושבים -
יצטרפו אל האנשים העובדים ולומדים, וביחד - ירוצו אל הכפר
הבודד. החנויות יסגרו והבניינים הגבוהים כולם ירתמו לעזרה
לנפגעי גורמי הטבע, הרחוקים מהם לא יותר מ 10 אמות.
צדקת, ברמה אחת יותר מדי.
כמות האנשים הנמצאים על המדרכות הכפילה את עצמה במהלך הדקות
האחרונות. אך גם בגדיהם דלו יותר ויותר, ואלו האנשים כבר לא
התרוצצו מחנות לחנות, מקניה לקניה - הרחוב ההומה הפך להם לחדר
אוכל, סלון ושינה.
הבניינים - לעומתם - נראו גדלים מרגע לרגע, וחלונותיהם
המבריקים לועגים לחנויות הקטנות, אשר המילה - נסגר עיטרה את
דלתותיהן.
לא עבר זמן רב, ומצע השחיתות, הבצע והגאווה הטביע גם את
הבניינים הגבוהים, אשר התמוטטו על יושביהן.
לא יכולת להאמין. קמת במהירות ופנית להביט במקום היחיד אשר עוד
לא נהרס - היער.
למשך זמן לא רב הכל נראה כשורה. הציפורים המשיכו לצייץ, הצמחים
לפרוח והשמיים - לנדב צבע כחול בוהק ועליו כתמים לבנים,
מחייכים.
כל זאת - השתנה.
מתוך הריסות העיר והכפר הקטן נראו תזוזות.  אם רק היה אפשר איך
עלז לבך כשראית כ - 10 דמויות, חלקן כפריות, חלקן עירוניות -
עושות את דרכן, בהיסוס, בצליעה - אל המקום בו הכל יכול לצמוח
מחדש.
הפוטנציאל מומש לרעה.
את הדמויות העירוניות ליוו מכונות ענקיות, חלקן מכונות הרס,
חלקן מכונות שיקום.
הכפריים עמדו מתחת לעץ גבוה, וחסמו בגופם את כניסתן.
הוויכוח התלהט, באופן ממשי מדי. כפרי אחד הצית ענף שנח בצד
הדרך בעזרת חיכוך שתי אבנים מזדמנות, וניסה להרתיע את
המכונות.
העירוני ראה את המעשה, והדף את הכפרי לאחור.
גב הכפרי פגע בעץ, ומעד.
תוך מספר שניות לא נשאר מהיער דבר. ציוץ הציפורים נדם, הצמרות
הגבוהות של העצים נראו פזורות, מפורקות - במקומות שונים, ואף
נפש חיה לא דילגה בין האבנים השחומות.
לא נשאר שום דבר.
צעקת, למרות שלא ידעת אל מי - הרי, היית בטוח - זה הסוף, נותרת
יחיד, ועוד מעט גם פסגתך תיכבש בעזרת כוחות הטבע, הרשע או
המחלוקות.

דבר אחד עומד מול כולם. הוא מגן עליך. שום דבר לא יחזור דרך
שכבת מגנו המחוספסת.
מהמים והבוץ עוד יצאו יבולים פורחים, בעזרת הרשע עוד ילמדו
לגלות את הטוב, והמחלוקות עוד יתפוררו לנוכח עצם הידיעה שיש רק
דבר אחד, שמחריב, בונה, מעציב, משמח ומקיים הבטחות.
               אין דבר העומד בפני האמונה!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למרות שרמבו הוא
אבא שלי תמיד
חשבתי שאני יותר
טוב ממנו, כי
הוא רע


רמבו 2


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/3/05 15:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ירדן שליו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה