היה פעם איש אחד.
כל הסיפורים מתחילים ככה- שהיה פעם איש... כנראה רוב הסיפורים
הם על אנשים (אחח איזו אבחנה דקה יש לי).
בקיצור, היה איש. שמו אינו עקרוני ממש אך לצורך הסיפור נקרא לו
מאיר.
שלא כמו שמו (שבדוי ממילא) הוא לא היה מאיר על אף אחד ולא גרם
שום אושר לשום יצור בעולם כולל עצמו, במשך כל חייו.
החיים של מאיר היו חיים רגילים ואופייניים לאנשים רבים בעולמו.
גם הוא יצא לאוויר העולם מבטן  אמו (בדרך מקורית יותר-הוא היה
ילד מבחנה), וגם הוא הלך לגן, עצבן ילדים שגדולים ממנו וגם
כאלה בני גילו, גם הוא למד את ה-א' ב' וסיים את כיתה א' בהצלחה
(ואוו!) וגם שאר היסודי התנהל אצלו כמו אצלך כל ילד ממוצע.
הוריו של מאיר לא היו אנשים חשובים או עסוקים במיוחד אך למרות
זאת, תמיד כשמאיר היה חוזר מביה"ס הם לא היו בבית. אימא תמיד
השאירה אוכל לחמם במיקרוגל ואבא תמיד השאיר זוג תחתונים נשיים
בחדר העבודה. כמו כל זוג הורים רגיל...
את הוריו הוא ראה רק לפנות ערב, אבל גם אז הם מיהרו לשבת מול
הקופסה בסלון ולראות חדשות, או שמא זה היה "פספוסים" עם יגאל
שילון? אינני זוכרת בדיוק.
מאיר לרוב הסתגר בחדרו וכמעט שלא דיבר עם הוריו, מדי פעם כשהוא
רצה שהם ישחקו איתו מונופול או אפילו שחמט הוא היה יוצא מהחדר
עם אחד המשחקים ונעמד לידם בסלון. הם אף פעם לא התייחסו אליו
ולכן גם לו אף פעם לא יצא ללמוד לשחק במונופול (מה שפגע מאוד
בחיי החברה שלו), כך שאותו ילד מבחנה הקרוי בשם 'מאיר' לא הזיז
במיוחד להוריו והוא היה עוד אחד מאותם "פספוסים" שהם נהגו
לראות בקופסה הגדולה שבסלון.
כשמאיר כבר הגיע לגיל ההתבגרות ונהיה נער הוא התחיל לצאת יותר
מהבית והיה מבלה הרבה ברחובות ובבתים של כל מני פדופילים מגן
העצמאות (אבל זה שייך כבר לסיפור אחר). לא היו לו חיים מרתקים
במיוחד והחברים החדשים שלו לא היוו שמחה כ"כ גדולה עבורו אך
הוא המשיך להסתובב איתם.
בגיל 16 בערך נהייתה למאיר חברה, זו הייתה החברה הראשונה שלו
ואף אחד כבר לא זוכר איך זה קרה. חברה של מאיר, קראו לה נחמה,
ההורים שלה קראו לה ככה כי היא הייתה הנחמה היחידה שלהם לאחר
שאביה הפסיד המון כסף כתוצאה מניסוי לא מוצלח של הפריית ילדים
מחוץ לרחם (וגם כי היא הזכירה להם כינה בימיה הראשונים). מאיר
ונחמה היו ביחד די הרבה זמן אבל לא הוא ולא היא נראו מאושרים
מהקטע.
הוריו של מאיר נהרגו בהתרסקות מטוס שנגרמה כתוצאה  מניסיון
כושל  לביים פספוס לתחרות של יגאל שילון (אפילו הודיעו עליהם
בחדשות באותו היום) וכך בגיל 19 נשאר מאיר לגמרי לבד. לבד עם
נחמה.
מאיר מצא עבודה חסרת עתיד באחד מבתי הספר היותר דפוקים של
ירושלים (פשוט תנו לדמיון להתפרע, בטוח תמצאו משהו...) ורוב
הזמן הוא פשוט סיפר לתלמידים בדיחות שנורא הצחיקו, רק אותו (אה
כן,הוא היה מורה למתמטיקה).
מאיר לא היה מאושר אף רגע בחייו (חוץ מאותם ימי שישי בכיכר,
אבל גם אז זה לא היה ממש אמיתי) ויום אחד, לאחר ארוחת ערב
יומיומית עם משפחתה של נחמה, ניהל מאיר שיחה נורא מרתקת עם
אביה של נחמה, המדען הכושל. הוא גילה שתכניתו של אביה נכשלה
בדיוק באותה שנה שבה מאיר נולד, וכך זה היה
(טורורוטורורוטורורו):
היה איזה זוג, די מנותק מהמציאות ולאישה הייתה בעיה לגדל את
הילד בתוך הרחם שלה. בדיוק באותו זמן המציא הרופא-לשעבר איזו
נוסחה לגדל ילדים עד החודש החמישי מחוץ לרחם, הזוג והרופא
הגיעו להסכם שהגיעו והרופא החל בניסוי (את הפרט הזה, שזה
בעצם הניסוי שכח אביה של נחמה לספר להורים). בטעות, המבחנה שבה
השתמש הרופא הייתה משומשת, והיה כבר עובר בפנים, רק שהוא היה
מת (הם פשוט שכחו לזרוק אותו...קורה), איכשהו העובר המת התחבר
עם העובר שרק עתה "נוצר" ושניהם יצרו אדם אחד.

אביה של נחמה אמר שאין לו מושג מה קרה לאותו עובר, אבל הוא
לעולם לא ילמד לשחק מונופול.