קורדיליה פרוטי שרלי / טפטוף |
חלחל
אימתי
אל פאתי
נשמתי
וצרב בי
טומאה
מדממת?
ושאמש
בטרם
נשכבת
לישון
צבעו
כיסופי
את מדבר
תקוותיך
שני
ופריחה
שחולמת?
אל ערש
שנותיך
תיטול
את עטך
ותתור מרחבי
הדפדפת,
ורק מבטי
השקט
נותר נח,
עוד בוהה
בעינך
המטפטפת.
זרועותיך פשוקות
לקבלני
אך בשל
שאינני
נותרת פעור
ורק בו,
בלב,
האדום,
האחד,
עוד נמדד לו
כאב לא ברור.
הטומאה כבר
חרכה
בחובי
תהומות נשיה
שפרקו מעולם.
יודעת אני
באמת
ותמים-
אינך עוד בוכה
בגללם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|