בחדרה, היא הרהרה על הכל. כולם. בעיקר על הגמדים, כי אלה היו
הם שצעדו לכיוון ביתה עם קלשונים בידיהם.
שיהרגו אותי. לא אכפת לי. זה מגיע לי. העולם לא צריך אנשים
ששקועים כל כך ברחמים עצמיים שהם לא מסוגלים לברוח מצבא גמדים.
אבל אני כן מסוגלת לברוח. העולם כן צריך אותי. היא תפסה גמד
וחבטה בו. הוא נפל על הרצפה, מחוסר הכרה. זה סימן. אני לא
צריכה לברוח מהגמדים. אני צריכה להילחם. להילחם, כמו שלא
נלחמתי בעבר. להילחם למען חיי, למען חופש. אבל הגמדים הקיפו
אותה. הם היו בכל החדר. הולכים על הרצפה, הורסים את הרהיטים.
הרהיטים שלי. הרהיטים שאני קניתי, הרהיטים שאני אהבתי.
שיסתלקו. אני יכולה לסלק אותם. אבל הם כל כך רבים. ואני אחת.
בודדה. בחדר שלי. החדר ההרוס. החדר שהם הרסו. הם ישלמו על זה.
אבל הם רק אובייקטים. כלי המשחק של המנהיג. הוא זה שצריך למות.
רק הוא. אבל איך אני אמצא אותו? הוא כנראה הכי גבוה. עומד על
גמדים אחרים. משרתים. נחותים. אין להם מספיק כוח רצון כדי
להתנגד לו. היא תלמד אותם. היא התקרבה אליהם. המנהיג הסתכל
עליה. זלזול. עליונות. יהירות. אולי הוא באמת יותר טוב ממני.
אולי אני לא יכולה לנצח אותו. אולי אני כמו המשרתים שלו. רק
אובייקט. לא. אני חייבת להפסיק את זה. אני חייבת להרוג אותו.
אני חייבת לשחרר את הגמדים. תיכנע. "תיכנע." הוא המשיך להסתכל
עליה. זלזול. עליונות. יהירות. סקרנות. ספק. הססנות. פחד.
כניעה. הוא כרע על ברכיו. כן, תכרע. תושפל. כמו המשרתים שלך.
"גבירתי." כלום. היא לקחה את הקלשון שלו, הרימה אותו באוויר,
החזיקה אותו כמה שניות, ודקרה אותו. לא במהירות, כדי שהוא
ירגיש את הפחד. הפחד מהמנהיג. המפחד מהמוות שבא בעקבות אי
ציות. הפחד שהמשרתים שלו חשו במשך שנים. זה נגמר. הוא מת. הם
משתחווים. לא. זה לא בסדר. הם חופשיים. אני לא השליטה שלהם.
אני לא יותר טובה מהם. אני לא ראוייה לזה. בדיוק כמו המנהיג
הקודם, הרוצח. לא מגיע לי לשלוט בהם. לברוח. לברוח למקום אחר.
התחלה חדשה. הדלת. היא עדיין פתוחה. היא התחילה ללכת לכיוונה.
עשרות ידיים הרימו אותה. עשרות ידיים קטנות נשאו אותה לדלת.
לא. הם משרתים אותה. הם לא צריכים לשרת אותה. אסור להם לשרת
אותה. הם יעקבו אחריה. לכל מקום שהיא תלך. הם תמיד יהיו שם.
סביבה. סוגדים לה. היא לקחה את הקלשון של המנהיג. הקלשון
שמגואל בדמו של מי שרצה לחולל שינוי. להכניע את המנהיג שקדם
לו, ולשחרר את המשרתים. גם הוא נתקל ביחס הזה. בסגידה. הוא
ניסה להתנגד. להפסיק את זה. הוא התמכר להרגשת הכוח. לעליונות
המוחלטת. היא החזיקה את הקלשון גבוה. נתנה לעצמה כמה שניות
לפחד. כמו שהוא פחד. ודקרה את עצמה. היא התמוטטה על הרצפה.
הגמדים הסתכלו עליה. מבטים מעריצים, מבטים אטומים. הם לקחו את
הקלשונים שלהם, החזיקו אותם גבוה, ודקרו את עצמם.