כשהלכת בליבי נשארה אותה ריקנות,
כל מה שרציתי ממך זו מעט כנות,
אך לי אתה שיקרת ולא סיפרת,
ואמונים לי אתה לא שמרת.
ושוב בוכה בגלל אותה הבדידות,
נזכרת בכל אותה המרירות,
בכאב אשר בעודו מבפנים אותי קורע,
ולתוכי שוב חודרת אותה הקרירות.
למרות בגידתך עם האחרת,
מעומק נשמתי הפצועה, לך אני סולחת,
למרות תשוקתך אל האחרת שאותי שוברת,
בכל זאת מודעת לכך שאני עוד אותך אוהבת.
בליבי לא נשארה עוד תקווה,
ממך בכל פעם אני שוב בורחת,
והחלטתי בעודה נשארת, שיותר אני לא נשברת,
מעכשיו בגללך אהפך לאחרת.
לא אבטח עכשיו באף אחד כמו שבטחתי בך,
אתה בגדת, פגעת ופצעת את נשמתי,
השארת פצע שעדיין לא הגליד בתוכי,
אך את הלקח שבאהבה אני בכל זאת למדתי |