[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תומר פרמן
/
בן זונה

אני בחיים לא אשכח את הרגל שלו נוחתת לי על הפרצוף כשאני כבר
די מסיים לאבד את ההכרה שלי, אחר כך אני כבר לא זוכר כלום, רק
ששמעתי את הסירנות והבנתי בתת מודע (המודע שלי לא כל כך פעל
באותן שניות) שאני כנראה ממש פצוע. חיים הבן זונה הזה שבר לי
רגל, שתי שיניים, ופתח לי את הגבה קשה. אני לא מאמין שהוא לקח
כל כך קשה את מה שעשיתי לו. אז מה אם אימא שלו נותנת וניצלתי
את ההזדמנות? אז מה אם יהיה לו אח ממני ואנחנו באותה כיתה? ואז
מה אם אני עשיתי את זה בכוונה עם קונדום קרוע רק בשביל להסתבך?
זה אחד התחביבים שלי, להסתבך, ובמיוחד אם זה מרגיז אותו, את
החיים הבן זונה הזה. הכול התחיל לפני שנה בכיתה יוד, שיעור
כימיה, בסוף השבוע השני ללימודים המורה עשתה איתנו ניסוי
ליצירת ג'לי כזה מגעיל וקופצני, יצא דווקא דיי מא-גניב, ממש
התלהבתי. דמיינו אותי מתעסק בדבק פלסטי ועוד כל מיני חומרים
כשאני מבסוט לגמרי וצוחק עם חברים. פתאום, אני מרגיש משהו נוחת
לי על העורף וזוחל לאט לאט אל מתחת לחולצה המכוערת של הבצפר
שלנו. העפתי את היד שלי במהירות אל העורף וגיליתי אותו מלא
בג'לי כתום אדום כזה שנדבק לשיער שלי, זה היה חיים, מאותו הרגע
הוא לא הפסיק לצחוק על הגובה המינימלי שלי או לזרוק עליי
ניירות ולירות עליי גומיות ושטויות כאלה, מאותו הרגע אנחנו גם
אויבים בדם, בנשמה, בלב, בוורידים, בציפורניים, בהכול. בקיצור
עברה חלפה לה שנה והיום אנחנו בי"א, לחיים הבן זונה הזה כנראה
ש-17 שנה לא הספיקו כדי להתבגר, הוא המשיך לצחוק על ממדיי
הזעירים ביותר ולהטריד. לפני חודש  בערך החלטתי לנקום בו. לפי
השמועות, אימא שלו בצומת (או יותר נכון בבניין מעל לצומת
הגדולה שליד המרכז המסחרי שבאזור התעשייה הישן של העיר). צעדתי
לי לבית המרקחת הקרוב וקניתי לי קופסת קונדומים, אז, בדרך
לבניין שמעל לצומת הגדולה שליד המרכז המסחרי שבאזור התעשייה
הישן של העיר פתחתי קונדום אחד ו"בטעות" חיררתי אותו. הגעתי אל
האימא של הבן זונה, אותה אני מכיר מאספות ההורים בבצפר וחיררתי
גם אותה, אבל משהו אחר (כמובן שעם הקונדום המחורר) חירר אותה,
ועכשיו היא בהריון, ממני, והיא לא יודעת שזה ממני, וחיים לא
רוצה לספר לה שיהיה לה אח ממני, כי הוא מתבייש בה ובי, חוץ מזה
היא תביא לו מכות. על מה שעשיתי אני מתבייש וברגע שאני יוצא
מהחדר המסריח מתרופות הזה ומוריד את החלוק הלבן הזה ושחברים
יבואו לבקר אותי אבל בבית, אני ילך להתנצל מעומק נשמתי, לא שזה
ישנה משהו. מה שכן, אחרי שאני אתנצל אני אביא לו מכות, לא
יודע, אולי אפילו ידקור אותו, אסור לכאלה אנשים לחיות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא יכול
להיות...


אחד נדהם לגלות
שמישהו כבר
הקדים את הרעיון
שלו לכתוב על
ילד מתבגר שלא
מבין מהחיים שלו
ונוסע
לניו-יורק.

ועוד גנבו לו את
השם עם השדה
והשיפון.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/3/05 19:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תומר פרמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה