איה קוב / שקט |
שעוטף אותי בכוח
מרעיש בתוך תוכי
וחודר לי אל המוח
כל חדרי מתמלא
בקול דממת אלחוט
והקירות הלבנים
נסדקים מהלחות
העיניים מתייבשות
מהריק של החיים
הן אף פעם לא בוכות
שמא יראו האחרים
העיניים נסגרות
מלית ברירה או חוסר מעש
מחר הוא יום חדש
שיהיה מלא ברעש
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|