מונה גולד / בלי חיץ |
ולילה של אור בתוכך,
ואני מרגישה שזה לא נגמר
כבר ברור שאין לפניי שום חיץ,
כך שאוכל לשאוף אותך לתוכי
ולעטוף אותך בחום גופי.
הדברים הקטנים שאתה מניח בצד,
כמו פרח על אדן החלון
המוסיף לגדול ולפרוח,
הם היכל לדרור נפשי...
עוצמת את עיניי ורואה אותך
אורח מתמיד בחיי.
01/02/05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|