נוקש בשיניים, מסתובב ברחבי חדרי
מקווה שמחר נערתי תהיה שלי,
הלילה האפל מפזר לי תשובות
והרחובות השקטים מלאו באהבות.
מסתובב ברחבי החדר
מסתחרר כעלה בסתיו,
שוכב על גב בכר דשה
נועץ מבט חצי שפוי אל התקרה.
אספתי איתי בחיי זיכרונות
מסעות עברתי, לחמתי עקרונות,
מכניס לעת ערב את חיי לשקית
את השוליים מקפל ונשאב אל התחתית.
מצמיד שפתיים ואת נושפת על הנר
פוקח זוג עיניים אל עבר יום אחר,
ליבי פרוע כמו שטר חוב ישן
מרגיש שדים של רוח אל מול פני הים.
והיום החדש העולה לו בעצלותו
היביא לי את אהבתי שהבטיחה לחזור?
השמש העולה צופנת בחובה פתרונות
אך עננה כבדה על מבטה, מעלה בי חששות.