זה היה יום בהיר של חורף. השמש זרחה בשמיים והאירה את תל אביב
בקרניים שמחות.
ברחוב אלנבי 15, דירה 13 (משפחת אדומה). אימא אמרה לבתה:
"כיפה, (השם של הבת למי שלא הבין) סבתא ברכה מאוד חולה והיא
צריכה תרופות דחוף. קניתי את התרופות אבל אין לי זמן ללכת
אליה, את יכולה לעשות לי טובה וללכת במקומי?"
כיפה אדומה שנאה את סבתא שלה. לדעתה סבתא שלה היא סתם זקנה
מעצבנת שהייתה צריכה למות כבר מזמן אבל היא חייבת לשמור על
יחסים טובים עם סבתא שלה להראות לה שאכפת לה והיא אוהבת אותה,
כי אם לא היא לא תיתן לה פרוטה מכספה הרב. לכן היא הסכימה לקחת
את התרופות לסבתא שלה.
היא לבשה את השמלת המיני האדומה שלה, ומעליו לבשה מעיל. נעלה
את מגפי הגשם האדומות, לקחה את התרופות ויצאה לדרך.
סבתא של כיפה אדומה גרה מספר רחובות מהבית של כיפה אדומה, בחוץ
היה קצת קר אבל לא נראה שירד גשם בקרוב, לכן כיפה אדומה החליטה
לא לבזבז כסף על אוטובוס וללכת ברגל.
היא התחילה ללכת לכיוון הבית של סבתא שלה ובדרך ראתה קיוסק.
היא ידעה עד כמה סבתא שלה אוהבת בונבוניירה, והחליטה לעצור
לקנות לה אחת. בקיוסק עמד "הזאב" - הבריון הכי מסוכן בשכונה
וקנה סיגריות. הוא היה חזק ואכזרי. השמועות אומרות שלפני
שנתיים הוא פרץ לבית ברמת אביב ג', הרג את בעל הבית וגנב את כל
רכושו, אבל המשטרה אף פעם לא מצאה הוכחות. יש כאלה שמוסיפים
ואומרים שהוא קרוב משפחה של הרוצח הלא ידוע של ארלוזורוב, אבל
כיפה אדומה לא האמינה לשמועות.
"למי התרופות האלה?" שאל "הזאב" והצביעה על שקית התרופות שהיא
החזיקה ביד.
"לסבתא שלי," ענתה כיפה אדומה.
"היא חולה מאוד?" שאל "הזאב".
"לא," ענתה כיפה אדומה.
"אז למה מדוכאת?" שאל "הזאב".
"כי אני שונאת אותה ועכשיו אני אצטרך לסבול אותה כמה שעות. היא
לא תיתן לי ללכת מהר היא זקנה בודדה ומעצבנת," אמרה כיפה אדומה
במרירות.
"אז למה את הולכת אליה? אימא שלך הכריחה אותך?" שאל "הזאב"
"לא," ענתה כיפה אדומה ואחרי שנייה של שקט הוסיפה " יש לסבתא
שלי מלא כסף ואם אני אתנהג כאילו אני אוהבת אותה היא בטח תוריש
לי הרבה כסף כשהיא תמות."
"יש לך סבתא עם חשבון בנק ענק איזה כיף לך," אמר "הזאב".
"הלוואי שהיה לה חשבון בנק ענק, את כל הכסף היא מחביאה בבית
הפוסטמה, בסוף מישהו יגנוב לה את הכסף," מלמלה כיפה אדומה.
"היא מחביאה את הכסף בבית? באמת? איזה מפגר מחביא הרבה כסף
בבית?" שאל הזאב ובאותו רגע עלה רעיון זדוני במוחו. הוא יגיע
לסבתא של כיפה אדומה לפני כיפה אדומה, יטפל בסבתא, ייקח את
הכסף ויברח. עכשיו הוא רק צריך לגלות איפה גרה הסבתא.
"אמרנו לה מלא פעמים שיותר בטוח לשים את הכסף בבנק, שם יש יותר
סיכויים שהוא לא ייגנב אבל היא חושבת שהבית שלה הוא המקום
הבטוח ביותר," אמרה כיפה אדומה במרירות.
"סבתא שלך גרה קרוב?" שאל "הזאב" .
"כן, ברמת אביב," אמרה כיפה אדומה.
"נראה לי שאני מכיר אותה. היא גרה ברחוב שלמה המלך 13 נכון?"
שאל "הזאב".
"לא, היא גרה ברחוב שלמה המלך 10," ענתה כיפה אדומה.
"אז אני לא מכיר אותה," אמר "הזאב".
"תאמין לי הרווחת," אמרה כיפה אדומה.
"אני חייב לזוז. ביי." אמר "הזאב"
"ביי." אמרה כיפה אדומה וכל אחד הלך לדרכו, כיפה אדומה ניגשה
למוכר וקנתה בונבוניירה, והזאב נסע על האופנוע שלו לסבתא של
כיפה אדומה.
כשהגיע לבית הוא דפק על הדלת.
"מי זה?" שאלה סבתא של כיפה אדומה בקול צפצפני.
"כיפה אדומה," אמר "הזאב". הוא ניסה לדבר כמו כיפה אדומה ולא
ממש הצליח אבל הסבתא שחוש השמיעה שלה נפגע עם השנים לא הבחינה
בהבדל.
"היכנסי, הדלת פתוחה," אמרה הסבתא וה"הזאב" נכנס.
"מצטער, שיקרתי אני לא כיפה אדומה," אמר "הזאב", תפס את הסבתא,
גרר אותה לשירותים, נעל אותה שמה, והתחיל לחפש את הכסף.
הוא חיפש כמעט בכל מקום בבית אבל לא מצא את הכסף. בינתיים כיפה
אדומה הגיעה ודפקה על הדלת.
"הזאב" מרח על הפנים שלו קרם פנים שמצא, שכב במיטה מכוסה
בשמיכה.
"סבתא את בסדר?" שאלה כיפה מהצד השני של הדלת. היא התחילה
לדאוג. היא מחכה כבר חמש דקות וסבתא שלה לא עונה.
"אני בסדר, היכנסי," אמר "הזאב" מנסה לדבר כמו סבתא של כיפה
אדומה.
"הבאתי לך תרופות וגם בונבוניירה שאת אוהבת," אמרה כיפה אדומה
והניחה את התרופות ואת הבונבוניירה על השולחן.
"תודה מתוקה, אני שמחה שבאת," אמר "הזאב".
"למה הבית כל כך מבולגן?" שאלה כיפה אדומה למראה החפצים
המפוזרים בכל פינה.
"כי לא מצאתי את האקמול של,י" ענה "הזאב".
"מה מרוח לך על הפנים," שאלה כיפה אדומה.
"קרם פנים, מתוקה, את חייבת לנסות אותו זה קרם מעולה," ענה
"הזאב".
"למה הקול שלך כל כך מוזר?" שאלה כיפה אדומה.
"כי אני חולה מתוקה,"ענה "הזאב".
"למה השיער שלך שחור?" שאלה כיפה אדומה.
"צבעתי. יפה?" שאל "הזאב".
"את תמיד אמרת שלא משנה מה יקרה את אף פעם לא תצבעי את השיער,
מה השתנה עכשיו?" שאלה כיפה אדומה.
"אני נכנע, אני לא סבתא שלך אני הזאב," אמר הזאב בקול הרגיל
שלו וקם מהמיטה.
"מה אתה עושה פה!?" שאלה כיפה אדומה בבהלה והפתעה ביחד.
"אני רוצה את הכסף של סבתא שלך, איפה הוא?" שאל "הזאב".
"לא יודעת," ענתה כיפה אדומה. הזאב שלף אולר וקירב אותו לצוואר
של כיפה אדומה.
"עכשיו את יודעת?" שאל "הזאב".
"הצילו, הצילו, הצילו!" צעקה כיפה אדומה.
בדיוק באותו זמן השכן חזר ממסע ציד בדרום אמריקה. הוא שמע את
הצעקות של כיפה אדומה, נכנס לבדוק מה קורה וראה את "הזאב"
מאיים על כיפה אדומה בסכין.
"תעזור לי," התחננה כיפה אדומה והצייד בלי לחשוב פעמים טען את
הרובה שהיה לו ביד והרג את "הזאב". אחר כך כיפה אדומה והצייד
שחררו את הסבתא מהשירותים וראו שהיא מתה כנראה מהתקף לב.
בינתיים הגיעו שוטרים שהיו בקרבת מקום, שמעו את היריות והגיעו
לבדוק מה קרה. כשראו את הגופה של "הזאב", את הגופה של הסבתא
ואת הצייד עם הרובה ביד חשבו שהצייד הרג את שניהם. הם עצרו את
הצייד (למרות שהוא התעקש שהוא לא אחראי למותה של הסבתא ואת
"הזאב" הרג רק בגלל שהוא איים על כיפה אדומה בסכין).
אחרי שנה היה משפט הצייד קיבל מאסר עולם (לא היה לו כסף לעורך
דין טוב).
כיפה אדומה הייתה מאושרת. היא יצאה בשלום מכל הסיפור, סבתא שלה
מתה והיא קיבלה את כל הכסף שלה.
סוף טוב הכול טוב.