טיילתי בגן החיות העירוני כמנהגי מדי כמה שבועות. הפנה את לבי
מדריכי-ידידי לאטרקציה חדשה ומופלאה. "בבית זה שוכנת חיה
מיוחדת בכל חדר וחדר", אמר והצביע לעבר בית פנטסטי שצורתו
כטירה מיניאטורית עתיקה אך צבעיו עשירים וזוהרים.

מלא התלהבות, נכנסתי.

בחדר הראשון ראיתי חתולה עם כינים. שאלתיה מדוע התיישבו עליה
כינים. אמרה לי, שכך אין הם משלמים את דמי השכירות המופרזים,
וזוכים גם להסעות חינם. שאלתיה מדוע היא מסכימה למצב לא הוגן
בעליל זה. אמרה לי הכינים מבריחים את הפרעושים.

בחדר השני ראיתי סוס לבן עם סיגריה דלוקה בפיו. שאלתיו אם הוא
מודע לסכנות השונות שבעישון. אמר לי שלא. אמרתי לו שהעישון
עלול לגרום לסרטן הראות, והוא מקצר את החיים במספר שנים ומזהם
את הסביבה. אמר לי שבאמא שלי, אעזוב אותו.

בחדר השלישי ראיתי צב עם משקפי שמש. שאלתיו מדוע הוא מרכיב
משקפי שמש, בעודו בחדר מוצל כל כך. קימט מצחו הצב קמטים רבים
ושאל בהתרסה, מה מוזר בכך? אמרתי לו מיד, שמעולם לא ראיתי צב
המרכיב משקפי שמש. ענה לי "וצב מדבר ראית?!"

יצאתי החוצה אל מדריכי-ידידי. שאל בחיוך גדול אם נהניתי. אמרתי
לו שבימינו, עדיף להישאר בבית.