איש לא ידע מי היה אותו פסיכופת שהחל טובח בהולכים על שתיים
ללא אבחנה. גם המיקום שבו בחר כשדה הקטל שלו, רעננה, עיר
אוטופית, עם חינוך מעולה ותרבות גבוהה, נותר בגדר מסתורין.
המתחם הטרפזי של צומת רעננה ורחוב ירושלים בין אחוזה לוייצמן,
הוכרז כאזור בטחון לכל דבר ופטרולים של ימ"מניקים, מנאייקים,
מג"בניקים, משא"זניקים וכל מי שהיה ברשותו מדים סמכותיים בצבעי
כחול, אפור או ירוק, ניסו למנוע הרג נוסף ולצוד תוך כדי את מי
שהחליט ללמד את רעננה שיעור או שניים באימה טהורה. עוצר הוטל
על פנינת השרון  ותושביה ההמומים של רעננה, חשו את המצור שנכפה
עליהם כאות קין בל ימחה מתדמיתה השליו של פנינת השרון.
אלו שהיו להם קרובים בקרית שמונה או בשדרות, עשו את דרכם עם
משפחותיהם עד יעבור זעם, או לפחות עד שייתפס צמא הדם שהחליט
להוריד באחת את מחירי הנדל"ן  בעיר.

המגה-פונים של כוחות הביטחון, טרטרו ברחובות רעננה לתושבים
לשוב לבתיהם ולנעול את דלתותיהם לקראת רדת החשיכה וכך עשו רומי
גובר וגברי אלימלך. הם גרו בבית מגורים משותף בקרן היסוד,
שותפים לדירה ולחיים. הם לא ראו לנכון למסד את הקשר ביניהם עם
כתובה, טבעת וכוס מרוסקת, סתם מתוך מרד נעורים ישן שסחבו עוד
מסוף שנות השישים כשלגברי עוד היו שערות במקומות הנכונים ועל
רומי לא פעל כוח המשיכה.

זוג ההיפופוטמים האנושיים, רומי וגברי החליטו לנסות את אופני
הכושר התואמים שרכשו מערוץ הקניות. שילוב של אביזר ספורטיבי
בביתם הממוחשב, לא נראה אמנם שייך לחלל המגורים אך הוסיף
לאווירת המכונות קורטוב של אנושיות. בימי טרום המצור שנכפה על
תושבי רעננה שימשו אופני הכושר כמתלי בגדים או תיקים או פריטים
עם רצועה או מתלה, אך בימים של הסתגרות, הדעת משתבשת והצעתה של
רומי להשתמש באופני הכושר באופן מילולי התקבלה על דעתו המשובשת
של גברי והם הזיעו כהוגן רק מניסיון לעלות עליהם. לאחר מספר
דקות שנמשכו כנצח, החליטו רומי וגברי פה אחד לוותר על
הניסיונות הפתטיים לדווש ולדווש מבלי להתקדם במילימטר.

במקלחת, תחת זרם המים הפושרים, ניסו גברי ורומי לתנות באהבים,
כפי שנהגו לעשות לפני שנים רבות כשהיו צעירים, חטובים
וחושניים. גם ניסיון זה נכשל והם צנחו עייפים רטובים ולא
מסופקים על מיטת הקינגסייז המתכווננת ובהו לרגע קט בתקרת
המראות שמעליהם. לא היה זה מחזה מלבב בלשון המעטה. גופותיהם
העירומים של גברי ורומי נראו רופסים. אף חלק בגופם לא היה
נוקשה או יציב שלא לומר זקור. הם נראו כזוג שקי תפוחי אדמה
רטובים שאבדו את צורתם האנושית לטובת הנאות גסטרונומיות נוטפות
קלוריות.

תאוותם לכל סוגי הפחמימות הסוכרים והשומנים הפכו את גברי ורומי
לבדיחה כבדת משקל בקרב מכריהם והם נודו מכל חוג חברתי בכור
הסובלנות שבה גרו. גם כישוריהם בתחום ההיי טק, הוא כמפתח הגנות
מפני האקרים והיא כמפצחת שלהם באחד מחברות ההיי טק היותר שוות
בעמק הסיליקון של השרון אשר ברעננה, לא עזרו להם בבניית חיי
חברה מפותחים. הם בהו בתקרה עוד מספר רגעים לפני שהחליטו לעטות
כסות על חרפתם.

רומי וגברי פנו לאזור החביב עליהם, המטבח, וכילו את יגונם
הצורני בירידה על 2 קילוגרמים של סטייק דרום אמריקאי, סיר
טוגנים נוטפי שמן וקרטון תות שדה הטובל בגבעות לבנות של קצפת
טרייה.
מסך השישים ומשהו אינץ', הופעל על ידי רומי באמצעות השלט
הטלפתי.
גברי ורומי שמעו את הקריין מדבר בסראונדיות על הקורבנות החדשים
של הפסיכופט מרעננה שהרהיב עוז וחיסל שני ימ"מניקים שנרדמו
בשמירה ושיסף את גרונם. הם שקעו בכורסאות הקולנוע הביתי שהותאם
לממדיהם והקשיבו בקשב רב למוצא פיו של הקריין. קולו הנעים שבקע
בהרמוניה מכל חלקי הדירה מעשרים ומשהו הרמקולים שהוטמנו בנישות
נסתרות מעין, הזכיר במעט את המרגיע הלאומי ממלחמת המפרץ.
הוא חיזק את ידי תושבי רעננה, הבטיח כי כוחות הבטחון עושים את
המירב והמיטב שביכולתם כדי להגן עליהם ושמצוד נרחב מתנהל אחר
מי שמטיל את אימתו על הציבור. הקריין הבטיח שהערוץ שלו ישדר
במשך הלילה סרטים ותכניות בדור להקל על שהייתם של תושבי רעננה
בבתיהם.

"ועכשיו להפסקת פרסומות קצרה, עוד דקה נשוב".
פרסומת של משקה קל עם צעירים וצעירות קלי גוף, החליפה את פניו
חמורות הסבר של הקריין. חטובי הגוף רדפו בשובבות נערית אחר
פחית משקה שמיהרה כנראה לאיזה כנס משקאות קלים ששם כנראה תזכה
במקום הראשון בתחרות הטעם והטריות. מוזיקה של להקת "הדלתות"
ליוותה את הסרטון התוסס וזיכרונות פסיכודליים החלו לצוף
בתודעתם של רומי וגברי.
באותו "קיץ של אהבה" של סוף שנות השישים, נפגשו רומי וגברי
באחד הפארקים העשנים בארה"ב בהופעה חיה של להקת ה- DOORS. הם
הריחו, עישנו, הזריקו ובלעו מנות גדושות של כימיקלים ועפו כמו
פרפרים בהזיותיהם לעולמות פנטסטיים שבו גמדים ונפילים, שחורים
ולבנים, חכמים וטיפשים, מושלמים ומעוותים  חיים בהרמוניה
ובשלום,  משלבים גוף ונפש ליצירת השלם האבסולוטי כאבן דרך
משמעותית למציאת האמת המוחלטת.
הכל היה אז בחושים. הם נפתחו כמו זונות בקרן רחוב, מקבלים את
השונה, הלא שגרתי הפריקי כממד נוסף של ההגיון הקשיח.

מערכת הסראונד הרעידה את כתלי הדירה ב"WHEN YOUR STRANGE" של
ה- DOORS, על חשבון קולו של דבר המפרסם.
בקושי רב אפשר היה לזהות את חיוכו של גברי מבעד ללחייו הבצקיים
אבל הוא חייך. רומי הפעילה במחשבתה את רובוט הדיסקים שאץ למלא
את פקודות האנרגיה שהפיקה לכוון השלט הטלפתי. הפטנט שלהם עבד.
אמנם רק אבטיפוס אך הוא עבד.

גברי ניסה לתאם עם משה סנה פגישה על מנת להציג בפניו את המילה
האחרונה בדירה הממוחשבת. לרוע מזלו, החליט הטרוריסט הסדרתי
להלום ברעננה דווקא בשבוע שבו היה מקדם הפטנטים מספר אחד בארץ
פנוי. משה סירב להגיע לעיר הנשלטת על ידי כוחות ביטחון, משהו
פציפיסטי שסחב אחריו אחרי אחת ממלחמות היש ברירה שבהם השתתף.
הוא הביע סימפטיה ואמפטיה למצב הקשה שבו שרויה רעננה והבטיח
שברגע שכל העניין יסתיים הוא יגיע לביקור.

המוזיקה גוועה ורומי ששקעה בטריפ של געגועים לעברה החזותי הרזה
והחושני פקחה את עיניה שנראו כאיים כחולים בים של בשר  ודמעה
מבריקה עשתה את דרכה במורדות הטופוגרפיים שהתיישבו על תווי
פניה המקוריים.

"ועכשיו נעבור לסרט תיעודי על העיר רעננה, עיר של מרחבים
ירוקים, של מרכז הייטקי מפואר, עיר של צעירים וותיקים, עולים
חדשים וישנים, עיר של תרבות גבוהה, חינוך ואיכות סביבה, עיר
המטפחת את תושביה ומהווה מקור לחיקוי".
רומי השיבה את השליטה על מערכת הרמקולים למגיש שנראה כיוצא
מעורו  על מנת לשאת חן בפני פטרוני העיר.
"הוא עוד יקבל אות כבוד מעיריית רעננה על אופן הסיקור שלו",
לחש גברי.
"הכל בגלל הריקנות הפנימית", שחה רומי לעברו.
"משה סנה הודיע לי שהוא לא יגיע לביקור עד שכל הבלגן יסתיים".
"ללא איזון בטבע, החיים לא יכולים להמשיך".
"רומי, את מפחדת ?"
"יש רק שתי אפשרויות, גוף או נפש, אחד מהם חייב להיות מלא אם
השני ריק. גברי, אנחנו ריקים נפשית, אנחנו רוחנית טוטאל לוס".
"רומי, על מה את מדברת ?"
"גברי, אהובי, חיינו ריקים מתוכן. הלוואי שתגיע המפלצת ותשחרר
את נשמותינו הכלואות בואקום".
"אבל רומי, ההמצאה שלנו, השלט הטלפתי שיעשה אותנו עשירים
כגייטס, לא נצטרך יותר לעבוד עד שארית חיינו".
רומי הנהנה ושתקה.

המזגן החל לפעול לפי פקודה ששלחה רומי לשלט הטלפתי וקרירות
נעימה עטפה את גופותיהם המיוזעים של הזוג. השלט פעל כהלכה.
רוב הבאגים בו תוקנו. היו ימים בהם גברי חשב להרים ידיים,
לוותר על חלומו ליצור סטארט אפ, לא כדי להיות עוד סטארט אפ בגל
הסטארט אפים ששוטף את העולם של תחילת המאה העשרים ואחת, אלא
כצורך אמיתי של סטארטאפיסטים או כל בעלי נכות גופנית או נפשית
ששגרת היום יום מקשה על תפקודם. הרעיון התגבש במוחה של רומי,
ככל שמשקל גופה העצים והלך ופעילויות פשוטות שדרשו תנועה בין
מכשירים חשמליים ואלקטרוניים הפכו למטרד לא קטן. הרעיון היה
אמור לפתור בעיה פרטית, אך גברי הצליח לשכנעה כי מדובר פה
במכרה של זהב. וכך יצא הסטארט אפ של אלימלך את גובר לדרך.

נקישה עזות בדלת.
התמונות המדברות מהמסך הענק, דיברו על גאוותה של העיר רעננה
באחוז הפשיעה הנמוך ביותר בארץ בכל הקריטריונים, לפני שהקול
נעלם על חשבון שיחת האינטרקום שניהלה רומי עם הזר מעברו השני
של הדלת.
"אנחנו לא מצפים לאורחים", אמרה.
"הצילו אותי, המפלצת רודפת אחריי.  פתחו את הדלת, מהר!!!"
"יש הוראה מפורשת לא לפתוח את הדלת לזרים",  התעקשה רומי.
"תפתחו את הדלת לעזאזל, הוא מגיע, אני שומע אותו..."
רומי הביטה בגברי והוא לחש לה שתפעיל את הטלוויזיה במעגל
סגור.
התמונות המרצדות של גברברים בנויים לתלפיות שעיניהם מסתתרות
מאחורי משקפי שמש קוליות הנשענים על ג'יפ אדום שעליו כתוב
באותיות קידוש לבנה "מוקד עירוני" התחלפו בסצינת שחיטה בשידור
חי, על סף דלתם של רומי וגברי.

גברי התרומם בכבדות מכורסת הטלוויזיה, ובצעדים זהירים נע לכוון
הדלת.
רומי עצמה את עיניה לנוכח מחזה הזוועה שהתרחש לנגד עיניה במרחק
מטרים ספורים ממקום מושבה. השלט הטלפתי יצא משליטה. מכונת
הכביסה נכנסה למצב סחיטה, תאורת הבית החלה לתפקד כאורגן אורות
בדיסקוטק של סוף שנות השבעים, רובוט הדיסקים החל לחבוט את ראש
המתכת שלו בקיר. מערכת הסראונד יצאה משליטה והדציבלים  שנפלטו
ממערך הרמקולים הסמויים יצרו סדקים בכותלי הבית. המזגן שבק
חיים לאחר סכיזופרניה מכנית של מיסטר COLD ודוקטור HOT.
הניאגרות בשירותים פעלו ללא הפסקה, ואז, המנעול האלקטרוני של
דלת הכניסה נפתח.

גברי קפא במקומו. הוא היה במרחק של פחות ממטר מהדלת כשהיא
נפתחה לרווחה. גופת אדם מתבוסס בדמו קרסה לרגליו. הוא הביט
מטה. מעבר לכרסו האימתנית, זיהה את משה סנה.
הסיטואציה הגרוטסקית של משה סנה, מקדם הפטנטים מספר אחד בארץ
קורס על מפתן ביתו באותה השנייה שבה קורסת המערכת המתוחכמת של
השלט הטלפתי שאותה היה צריך לקדם, לא הותירה לגברי שום
ברירות:
הוא צחק. הוא צחק כמו משוגע. הוא צחק ובכה, צחק ובכה והזיע.
צחק והזיע, בכה והזיע, הזיע והזיע עד אשר חולצת הטי שירט
אקסטרה בחמישית לארג' שלבש, עם הדפסה "רעננה, ערים סביב לה"
נדבקה לגופו כמו טפט.

הכאוס פסק.
רומי פקחה את עיניה.
התאורה הלמה בפתאומיות בפניו של הרוצח המתועב.
הצחוק פסק. גם נהרות הזיעה הפכו לקילוחים דקים.
כל מסכת חייו עברה בראשו כשעיניו הצטלבו עם אלו של הרוצח חסר
הרחמים שחיסל במהלך חמשת ימי פעילותו, יותר מארבעים תושבים
ולוחמים מטעם כוחות הביטחון.

הוא נזכר ברגע שבו החליט עם רומי, להפסיק ליטול כימיקלים
כאמצעי להרחבת המודעות הפנימית בחיפוש אחר האמת. היה זה כשכשל
לראשונה בחייו להגיע לזקפה במשהלך טריפ חושני במיוחד. מאז אותו
מקרה פסק מליטול סמי הזיה אך השנים בהם היה מתודלק לעתים למשך
מספר ימים ברציפות, שרפו  את כל מנגנון המטבוליזם שבגופו
והמאבק נגד ההשמנה היה אבוד מראש. ואימוץ האמרה הנדושה, אם אי
אפשר להילחם בו, הצטרף אליו, היה עניין של זמן.
גם אצל רומי חילוף החומרים דמה יותר להחלפת משמרות בין המוצק
והמחודד לרפוי והנמס.

הסכין המשוננת נעה באיטיות לעבר צווארו.
רומי הופיעה מאחורי גברי, חיבקה אותו, רצתה להיות לצדו גם
ברגעיו האחרונים, ברגעיהם האחרונים. גברי הגיב למגעה של מי
שעברה אתו את רוב חייו הבוגרים. צמרמורת עברה בגופו. זרמים
חשמליים שטפו אותו והשרו עליו שלווה שלא מן העולם הזה.
תמיד הייתה לצדו.
גם ברגעים שבהם ביקש לעזוב הכל ולסגור חשבון עם החיים.
"אל תדאג" הייתה אומרת, "נעבור את סצינת האימפוטנציה ביחד, אם
תרצה, אתן לך להפעיל את הדילדו  הממוחשב שלי" ניסתה לאחות
בהומור את פצעי הגבריות של גברי. "בוא נגור ברעננה, כור
הסובלנות של ישראל. מקום של יופי חזותי ופנימי שיהיה אפשר
לבנות בו את עתידנו ולהתחבר לתושביה שיודעים לקבל את השונה
כחלק מהם", דחקה בו לעזוב את אמריקה, מתישהו באמצע שנות
התשעים.

"גברי, אני לא יכולה יותר להמשיך בהצגה", לחשה באוזנו, "איבדתי
שליטה בכל מה שקורה בימים האחרונים", הוסיפה כשדמעות החלו
חונקות את גרונה. "אני לא יכולה יותר לשקר לך. אני אוהבת אותך
יותר מאשר את חיי, ואתה עומד לעזוב אותי".
גברי נפל על גופת משה סנה ברגע שהסכין ננעצה ונשלפה במהירות
מצווארו. משה סנה נעלם מהעין. גברי כיסה אותו בגופתו עתירת
הבשר.
הרוצח פנה לעבר רומי. היא עצמה את עיניה והתוהו שב לשרור
בדירה.
הרוצח נרתע לרגע כשהאורות המרצדים יצרו תחושה של תנועה בהילוך
איטי. צלילי הסימפוניה התשיעית של בטהובן בביצוע חד פעמי של
הסימפונט של רעננה יצרו סדקים חדשים בקירות הבית, ולפני שהספיק
להתעשת ולתקוף את הקורבן הבא שלו סגרו עליו מספר לוחמי ימ"מ
מנוסים הפילוהו לרצפה קראו לו את זכויותיו ודפקו לו כדור
במוח.
"אף אחד לא מחסל מישהו משלנו ויוצא מזה בחיים", אמר אחד
הלוחמים, כשרומי פקחה שוב את עיניה.

לאחר שנגבו העדויות וכולם השתתפו בצערה, נותרה רומי עם עצמה.
היא ניגשה בכבדות לשלט הטלפתי עקרה אותו ממקומו והתיישבה
בוכייה על כורסת הטלוויזיה.
רומי מצמצה בעיניה ועל מסך הטלוויזיה הופיעה קריינית היסטרית
למחצה שתיארה חנוקה מדמעות את סיום פרשת הרוצח מרעננה: "העיר
השלווה, שאיבדה עשרות רבות מתושביה בימים האחרונים בהתקפת אמוק
של רוצח חסר רחמים שמניעיו עדיין נסתרים וכן זהותו, יכולה סוף
סוף לנשום לרווחה ולשוב לשגרה מבלי לחשוש..."
הקריינית המשיכה לקשקש במליציות יתירה על גבורתם של כוחות
הביטחון שהספיקו להציל את חייה של תושבת רעננה לפני שהכניעו
בקרב ארוך ומתיש את מי שהטיל את יראתו על אחת הערים היפות
בארץ. עיר שהיא אבן שואבת לתושבים ותיקים וצעירים, לעולים
חדשים וישנים...

רומי בהתה במסך.
התמימות של גברי כבשה אותה מן הרגע הראשון שבו עיניהם המזוגגות
נפגשו באותה הופעה בפארק. התמימות והתלות שלו בה המסה את
נשמתה. היא הייתה מוכנה לוותר גם על הנאות גופניות כשהייתה
במחיצתו. היא ידעה שגופה היה רקוב ומזוהם לא פחות משלו והגורל
הועיד אותם להיות לעד זוג שהחיצוניות המעוותת שלהם רק שיפרה את
מערכת היחסים שלהם שלא הופרעה מהורמונים מתפרצים.
רומי פיתחה יכולות. ההתנזרות ממין, מחזור הכימיקלים בדמה,
האהבה הטהורה... רומי פיתחה יכולות.
סכין חדה לחיתוך סטייקים נעה מהמטבח באיטיות לעברה.
היא מעולם לא גילתה לו את יכולותיה. הסכין נחתה ברכות על כף
ידה.
השלט הטלפתי היה פיקציה. השקר היחידי שאותו לא גילתה לגברי
בחייו. הוא היה פשוט כל כך נלהב מכל העניין. לשבור את ליבו, לא
בא בחשבון. ומשה סנה, שלא הפסיק לדבר עליו כעל המשיח שלו...
משהו היה צריך להיעשות בנידון...
היא עצמה את עיניה בפעם האחרונה. כף ידה שאחזה במאכלת נעה לתוך
בטנה כמו בוכנה פנימה והחוצה, פנימה והחוצה.
"לצערנו שדר החדשות שליווה את סיפורה הטרגי של רעננה, שנפלה
קורבן לרוצח צמא דם ששמו עדיין לא הותר לפרסום, לא חש בטוב,
ומערכת החדשות מאחלת לו החלמה מהירה..."
הטלוויזיה כבתה.

אפלה אפפה את הדירה הממוחשבת של רומי גובר וגברי אלימלך.