[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית נויפלד
/
הוא קוסם

לפני שנהייתי קוסם, הייתי אלוהים.

הכל התחיל לפני איזה 2500 שנה בערך. אני זוכר שטיילתי בחוץ עם
המגדיר צמחים שלי, היה די חם ובדיוק התכוונתי לחזור כאשר
נתקלתי בו לראשונה. הוא היה מוזר כזה וישר ידעתי ששום דבר טוב
לא ייצא לי מהמפגש הזה, אבל היה כבר מאוחר מדי בשביל להתחמק.
"תן לי סימן", נו טוב, חשבתי לעצמי, לפחות הוא לא רצה שאני
אצייר לו כבשה ,כמו הילד המעצבן שפגשתי חמש דקות קודם לכן. הוא
ראה שאני לא מגיב, אז הוא ביקש שוב "תן לי סימן, כל סימן רק
בשביל שאני אדע שאתה באמת קיים, לא חשוב איזה, שיהיה קטן
אפילו, סימנציק, בחייך". כל יום אני פוגש לפחות עשר כאלה, אבל
ישר קלטתי שהוא יהיה בעייתי. "תשמע בונבון", אמרתי לו, "אני לא
מחלק ככה סימנים לכל אחד, אחר כך תרוץ ותספר לכולם, אתה חושב
שאני לא מכיר אתכם". אבל הוא התחנן ויילל וזיין לי את המוח בלי
הפסקה. בסוף לא יכולתי יותר, ריחמתי עליו כי הוא גם היה מגמגם,
אז נתתי לו סימן קטן אחד, הכי פושט שאני מכיר, כזה שמלמדים
אותך בכיתה א'. שרפתי איזה שיח קטן לידו, והוא לא נשרף. מה אני
אגיד לכם הבחור ההוא נטרף לגמרי, לא חשבתי שהוא יגיב ככה,
כנראה שהוא היה שרוט קצת גם ממקודם, הוא התחיל לרוץ במעגלים
כמו משוגע, כל 270 מעלות הוא השתטח על האדמה ונישק אותה, ככה
איזה רבע שעה, בסוף הוא קם, ניגש אלי, אמר לי תודה והתחיל לרוץ
שוב, הפעם לכיוון המדבר. שנה שלמה לא ראיתי אותו אחר כך. חשבתי
שהוא מת, אבל בעיקר שמחתי שהוא לא סיפר לאף אחד.

שנה אחר כך אני מטייל במצרים. אישתי בדיוק מצלמת אותי ליד
הפרמידות כשהוא מגיח אלי מאחור עם מבט מטורף בעיניים שלו, "אני
צריך עוד עשר", הוא אמר במהירות.
"מה עשר?", שאלתי,
"מה כמה?, סתם אני צוחק, אני צריך עוד עשרה סימנים, אותות,
טריקים, תקרא לזה איך שאתה רוצה, פשוט תביא".
"טריקים?", בלעתי את העלבון בשקט, כאשר אני חוכך בדעתי אם
להכות בו בברק, או במטריה שהחזקתי בידי השניה. החלטתי ללכת על
הברק, אבל בדיוק אז אישתי כחכחה בגרונה, ונתנה לי את המבט הזה
של "אל תעשה לי בושות ליד אנשים זרים", אז נתתי לו עוד עשר. לא
הייתה לי ברירה, היו לנו הזמנות ל"ספינקס" ורק אלוהים יודע כמה
שקשה להשיג שם שולחן.

הוא השתמש בהם בשביל לשחרר כמה חברה שלו מהכלא המיצרי, ואז הוא
הזמין אותי למסיבה מטורפת באמצע המדבר. הייתי שיכור מהתחת,
טיפסתי על ההר ונתתי להם בברקים וברעמים ועוד כל מיני אפקטים
למסיבות, כולם למטה מחאו לי כפיים וצעקו "הוא קוסם הוא קוסם
הוא קוסם...". אחרי כמה שעות כולם התפזרו ולא שמעתי מהם 40 שנה
אחר כך.

ירדתי מההר וניגשתי לאישתי, "ראית איזה כבוד עשו לי" אמרתי לה,
אבל היא רק גיחכה, " מה כבוד שמה כבוד, מהחמישים שקל שהוא לקח
בכניסה לא ראית אגורה, שוב פעם זיינו אותך. אתה לא חושב שהגיע
הזמן שתעשה משהו מעצמך?".

באותו רגע הבנתי הכול, ראיתי את האור, הייתה לי התגלות. הבנתי
בדיוק מה אני צריך לעשות.

התחלתי בקטן, ימי הולדת ובר מצוות, לאט לאט התפרסמתי ועברתי
לחתונות ואירועים של וועדי עובדים. היום, היום אני סוגר קופות
בלאס וגאס, אני חי עם דוגמנית בת 20 ונהנה מכול רגע בחיים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יוסטון, ווי הב
א פרובלם !

אילן רמון מגלה
ששכח לקחת את
אריזות המזון
הכשר


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/8/01 14:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית נויפלד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה