"אבא, מה קורה?" שאל פסחזון. "שלומי טוב, מה נשמע
איתך?" "מצויין! גיחך פסחזון. "אתה מוכן להיפרד מהילד?" שאל
אבא. "איך אוכל להיפרד מיואבי? אנחנו חברים כל כך טובים, אפילו
תכננו עתיד משותף. אתה עוד תראה שנמשיך להיות חברים טובים.
אנחנו אפילו שותים שוקו עם קרום ביחד." סבלנותו של אבא עמדה
להתפקע. "אתה כזה כפוי טובה! אני הבאתי אותך לעולם כדי לחנך את
הילד ועכשיו אתה מנסה לחנך אותי. אתה כזה חזיר! נמאס לי גם
שאתה תמיד מחייך. אתה לא עושה כלום בבית ועדיין יש לך חוצפה
לחייך!"

              אבא ראה שיואבי מתקרב לחדר, לכן אבא התחיל לרכך
את קולו. "פסחזון אני מצטער מאוד על התנהגותי, אך לצערי הרב,
זמנך בעולם עומד להסתיים. מילאת את יעודך בעולם ועתה עליך לשוב
ליוצר. בקיצור אני מוכרח לנפץ אותך לחתיכות קטנות, כדי לקנות
ליואבי את בובת הברט סימפסון שכל כך חפץ." אמר אבא בנימה
סרקסטית. "אני מבין כי הקשר ביניכם היה עמוק, אבל כל קשר חייב
להסתיים ומוטב עכשיו מאף פעם. אני חושב שזה בריא יותר ליואב.
הקשר שלכם מתחיל להיות יותר מדי תלותי. אולי אפילו חולני."

             פסחזון זעק בחיל ורעדה בקול חזירי ערב ואמר לאב
האטום; "איפה האמפתיה שלך? אתה חושב שאני רק חזיר מחרס שנועד
למטרותיך. אבל תראה את ה"נשמה" שבי! תראה כמה אושר הענקתי לבנך
הקט, כזה חום." האב חם המזג המשיך להתרגז אך דמעה זלגה מעינו,
ואז...

ע"פ סיפורו של אתגר קרת, "פסחזון".