לא מעז,
מתבייש,
ממנה חושש.
כבר שנים
שאוהב,
מתרגש ודואב.
לא יודע
כיצד לדבר
אל אשה.

עצמותיו בוערות
בעוצמת התשוקה,
אחריה עוקב
במסתור מחבב.
לא רואה אחרות
שישנן,שרוצות,
לידה מאבד
בטחונו ורועד.
חן גופה המצמרר
וריחה המשכר.

לא יכול להבליג,
מתקשה עוד לשתוק.
אוזר אומץ לפתע,
בולע ת'רוק.
אליה פונה
במבט, במילה
לעיניה פורץ,
לציפור נפשה.
משפילה מבטה
אגרופיה קמוצים
נעתקה נשמתה,
נאלמו המילים.

נבוכים היא והוא,
שותקים, מחרישים,
מבטם מתערב
מתמזג לאיטו
ידיהם מתהדקות,
גופה אל גופו.

שנים אהבתיך,
לאזנו היא לוחשת,
התביישתי ממך,
עדיין חוששת.

כך דיברו שעות
עד כלות השחר.
עת בוקר הפציע
עד זמן נעצר.

ברגעי הפרידה
רגעים של שתיקה,
בלבם אז הבינו,
נבוכים היא והוא,
ביישנות שהייתה
שחצתה לבבות,
נחלשה, נעלמה
בסערת הרגשות.
כי תמיד כשחוצצת
בין שנים ב ו ש ה
לבסוף מנצחת
עוצמת ה א ה ב ה...