יושב לי על חוף הים
ענני סערה לקחו את מקום השמיים
גלים מתנפצים אל תוך הסלעים החדים והקרים
מסתכל אל קו האופק
משחק בחול ביד שמאל... וביד ימין אני כותב את זה
שוקע אל תוך מחשבות של לא-כלום
מתנתק מהעבר, ההווה והעתיד
שניה נולדת ומתה... אחרי שישים שניות גם הדקה מתה... ואז נולדת
עוד אחת... אחרי שישים דקות גם השעה מתה... אז נולדת עוד
אחת... אחרי עשרים וארבע שעות היום מת... ונולד יום חדש
אחרי שלושמאות שישים וחמישה ימים השנה מתה... ונולדת שנה
חדשה... ולכל רסיס זמן אופי משלו, צבע משלו, צורה משלו, משמעות
משלו, חשיבות משלו, תפקיד משלו, יעוד משלו... עד שהוא נעלם כלא
היה ונשכח... 86400...
היכולת לתפוס ולהעריך זמן יכולה להיות קללה נוראה
אבל אני מנסה שלא לחשוב ולהיזכר-מנסה להתנתק מהעבר... הווה...
עתיד...
קראתי פעם משהו שמישהו כתב:
"תאר מה היה קורה אם כל יום היית מרוויח 86400 שקלים... ולא
משנה כמה ביזבזת-ביום הבא החשבון בנק מתאפס וחוזר ל 86400
שקלים... מה היית עושה? מבזבזזז...
היית יוצא לקנות את כל הדברים שתמיד רצית לקנות
מערכת תופים
מנורות לבה
קעקועים
גיטרה חשמלית
טלוויזיה ענקית
מחשב משוכלל
בגדים שאתה אוהב
דיסקים
כרטיסים למופעים
מוניות לכל מקום
אוכל
מה לא..? כל מה שבא לראש...
היית עושה חיים משוגעים...
עכשיו דמיין שבמקום 86400 שקלים ליום אתה מקבל 86400 שניות
ליום... 86400 שניות לחיות, לעשות, ליצור, לחשוב, להרגיש,
להסתקרן, לשאול, להתנסות...
ולא משנה מה תעשה-תמיד ביום הבא החשבון יתאפס ותקבל עוד
86400שניות לחיות..."
לא בדיוק הבנתי למה הכוונה... אז הלכתי לחשוב על זה...
הלכתי לחוף הים ונסיתי להתנתק מהעבר, ההווה והעתיד
התחלתי להבין למה הוא מתכוון ואז ניסחתי את זה מחדש לעצמי:
"כולנו מתים... אתה... אני... כל מי שאתה רואה ברחוב... כל מי
שאי פעם שמעת עליו... כולם-כל אחד ואחד מהם... כולם מתים...
זה רק עניין של זמן... אתה חושב ששבעים או שישים שנה זה הרבה?
זה כלום... רסיס פיצפון של זמן...
מה היית עושה אם היית מגלה שיש לך רק שבוע אחד לחיות?
היית יוצא ועושה את כל הדברים שתמיד רצית לעשות...
כל מה שהדאיג אותך פתאום נעלם
דברים שתמיד היו בגדר חלום הופכים להיות בראש העדיפויות שלך
ודברים שתמיד הדאיגו והעסיקו אותך נשכחים לגמרי כמעט כמו
ששוכחים חלום לאחר שמתעוררים ממנו...
היית חי... ממש חי! לא סתם "נשאר בסביבה"... ואחרי השבוע הפרוע
הזה, כשהגיע הזמן ללכת, הרגשת שממש נהנת בהלך שבעת הימים
האלו... כל שניה היתה משמעותית בשבילך, שום דבר לא היה ריק
וחסר טעם... והיית אומר לעצמך שחבל שאין לך עוד שבוע שכזה...
אז למה לחכות לשבוע האחרון בחייך?
למה לא להתחיל בשבוע הבא...?"
מתחיל לרדת גשם... נראה לי שאלך