אחרי הגשם, אחרי הטפטוף, אחרי הדמעות.
אין בשורות חדשות.
עננים שם ממעל מאיימים להמטיר להרטיב.
תסתכלי ותגידי תתנסי ותחליטי.
ימים לבנים או אולי קצת שחורים.
מתקבצים אנשים ואותך שואלים, שאלות של מהות של קיום.
נוגעת לא נוגעת, אוהבת לא אוהבת.
ותגידי לשתיים או אולי כבר לארבע.
אהבות לא ניראות שם אצלך במורד.
שאלות של שנינות ודקות מודחקות.
ילדים שם קטנים לך צוחקים.
תסתכלי ותגידי תתנסי ותחליטי.
ומלאך לבן שם אלייך קורא. הוא אותך מנסה להבין להכווין.
ואת בשלך, נוגעת לא נוגעת אוהבת לא אוהבת.
רגל פה רגל שם.תוהה ובוהה שותקת ובוכה.
פרחים אדומים לך קטפתי ושם הנחתי.
הסתכלי ותביטי, תנסי אך לא תביני, כי היתה שם אהבה גדולה
וטובה.
כמו כולם עליות ירידות עם ימים שם טובים ולפעמים גם גרועים.
את הפרחים לך השארתי עם מכתב קטן.
ת'דמעות כבר ניגבתי ולך כבר מזמן אמרתי,
תסתכלי ותביטי תתנסי ותחליטי.
את שם השארת את עצמך לבדך וויתרת על אחד,
שידע ורצה. ניסה וציפה, וביום חתונה כבר חשב על תחילתם של
חיים חדשים, וביום חתונה את חשבת אחרת, על סופה של תקופה.
ובסוף לבדך בעולם של דמעות עם מעט רגשות התעוררת בלעדי אחרי
הגשם.