[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בוהה בשיעמום במסך ללא מטרה
העט אכזב אותי, אני חושב על עוד שורה
פאנצ' חדשני, רגשני, פאנצ' שני שיפתיע
מזיע בוהה בתזוזת האצבעות, עוצר אותה, רתיעה
מי אני בעצם?

אני הבנאדם עם החיוך על הפנים בבוקר
שהולך מולכם עם השרשרת והמשקפי קסוקר
עם הX BOY הפלאנל אדי הג'וני ווקר
והפוזה של הראפר או הג'אנקי או הרוקר
אני אותו אחד ששאלתם ושאלתן אם הוא הומו
רק כי הוא מדבר יפה ולא חושב מהשלמה
אותו אחד שבפיקציה את יצאת איתו
אבל את לא הצעת (לא את לא הצעת לו!)
הצמחוני שהיה מת לאיזה סטייק
האלמוני שהיה מת להיחשף
שעקרונית בחיים לא היה מצלם second take
כי החיים טובים אליו הוא רק היה מתאכזב
וגם וויתר על כל הזדמנות
לשאול, להציע לך להיות לו תוסף בריאות
להיות אתך בקשר ולתת חיבוק
להרגיש שוב פעם עשר לקבל סיפוק

אני בין אותם היחידים שראית ברחוב אותה השעה
שקלטת את הפנים, שנטבעה בך ההבעה
שזכרת כי היה מעט שונה מהנוף השיגרתי
שנראה לך שראית אותו פעם- זה אני

מחפש את עצמי בשירה יוצרת
עוד מאז בימה אחרת, משרבט דמויות במחברת
עד שבסוף היא נגמרת, ומגיעה התהייה
שתמיד מגיעה, ואף פעם היא לא נפתרת
מי אני בעצם?

אני הילד שיושב ומורט שערות בכעס
מקמט את הנייר, נרדם מפאת חוסר מעש
מתעורר בסוף שיעור הולך בבעסה
הביתה, העולם מסתובב כמו טאסה
על צירו בלי עצירות
אני עוקב אחרי תנועות המחוגים שמפצירות בי
להתאים את עצמי לקצב שאני לא מקציב
אני זה שנעשה עצוב מזה שמסביב הכל מרקיב
את הנשימה הראשונה שלי מאוויר העולם
החזרתי בצעקה החוצה די
אני מעדיף להיחנק מאוויר ההצלחה
שאנשום מאשר מצווארון הדוק מדי עלי
שואף לגובה, לא מסתתר מתחת לכובע
אני זה שממשיך עד מוות או עד לתחושת השובע
שואף לטוב, ואם אתה זר שהולך ברחוב אז
אתה תחלוף, ולשניה תחשוב שזה הסוף אבל

אני בין אותם היחידים שראית ברחוב אותה השעה
שקלטת את הפנים, שנטבעה בך ההבעה
שזכרת כי היה מעט שונה מהנוף השיגרתי
מסתכל אל המראה במבטים של ניכור
ההתעסקות בעצמי הפכה מזמן עיסוק ולא בידור
מי זה אני? מה אני? מי אני שאשפיע
כשהעט מביע והראש מסתיר את המניע
מי אני לעזאזל?!

תסתכלו עליכם כלבתות- כולכם אותו דבר
אמנם כולנו שונים בפרטים הקטנים, בגדול כולנו מוצר
על פס יצור, תודה לבורא עולם שיצאתי עם פגם
תודה לאבא ואמא שיצאתי לא מדוגם
תודה לגנים שיצאתי קצת יותר חכם, מוזר, חריג
זה רק נותן לי יתרון במקום הנכון תמיד
תודה לערסים טיפשים שבזכותם לא הפכתי ערס טיפש כזה
ובזכות זה שהפכתי אחד על הגב כי הוא ממש ביקש את זה
ובתור טיפש עשרה אני די אינטיליגנט אז די משתמש בזה
תודה לכולכם שאם לא הייתי ככה הייתי מבקש את זה
ואם הייתי פוגש את זה ברחוב הייתי אוהב את זה
מתלהב לאת לאט חושב על זה, אולי כותב על זה
ואז בשלב היחיד שבו הייתי מתחיל לתעב את זה
הייתי מגלה שאני הופך לזה, פשוט רעב לזה
היחיד בצפון עם באגיז פדלפון
מסתכל ימינה שמאלה ולוקח שלוק של זביבון
מעדיף לשכוח מה קורה חוץ ממה שרואה עכשיו
פתאום מבין איך אנשים חיים לפי המודה, לפי הקו
תו, יש סימפוניות בעולם הזה
מעדיפים מנגינות פוליפוניות מונוטוניות כזה
תבין גבר, טפשות ובורות זה ברכה וחטא
אם הייתה לך ת'חשיבה שלי היית מתאבד

אני בין אותם היחידים שראית ברחוב אותה השעה
שקלטת את הפנים, שנטבעה בך ההבעה
שזכרת כי היה מעט שונה מהנוף השיגרתי
שנראה לך שראית אותו פעם- זה אני







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ווילי הגנן
הסקוטי
מהסימפסונ'ס.





מתוך "101 דברים
ג'ינג'יים"
בהוצאת פאקינג
ג'ינג'י


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/2/05 19:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתי שחיגר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה