אינני ישן בשעת ליל מאוחרת
אינני חוסה תחת פוך השמיכה
הלילה אשמע את האש הבוערת
וקול רך לוחש לי "הגיעה שעתך".
"מאין תבוא?" אז שאלתי הקול
"ולאן תרחף? השעה חשכה!"
"הנני שרף, מלווה אלי שאול,
אך בוא נא איתי כי הגיעה שעתך."
"הנך מתלוצץ", כך שחתי לבטח,
"כל כך מאוחר! ובשעת חשכה!"
ניסיתי לישון, טרוף חלום ובמתח,
מדוע אמר לי "הגיעה שעתך"?
אך פתאום הוד מלכות! ואור הירח
כמו זרקור מסנוור המסמא עינך
ואדע כי חזר לחדרי האורח
הרושף באזני "כי הגיעה שעתך"!
רעד אחזני, טירוף שכזה
חיפשתי מזור לנפשי הבוכה
הכל בראשי שמחום הוא הוזה!
שרף שאומר לי "הגיעה שעתך"?
"הגיעה שעתך!" צועקים הקירות
וכהד מתדפקת דלתי הפתוחה
כל ביתי כאחד, כאלפי סערות
שורק באימה ש"הגיעה שעתך"!
אז אפתח החלון, ובנפש נסערת
חסרת כל סיכוי למצוא מנוחה
אברח בקפיצה מהאש הבוערת
האש הלוחשת "הגיעה שעתך!"
בדרך למטה רוחי מטהרת
עודני נופל והנה הזריחה
ובעוד שערי רוח השחר סותרת
אינני שומע "הגיעה שעתך".
השמש עולה, העולם מתעורר
וסוף סוף הנני נושם לרווחה
גופי על הקרקע, אך שקט שורר
ואין קול לוחש ש"הגיעה שעתך". |
