אתה יודע איך זה להיות מעורב עם כולם? כל אלה שבחיים לא היית
מתקרב אליהם בנסיבות אחרות?
לא. אתה לא. אבל עשית את זה לי, בלי להתחשב במה שאני מרגיש. אם
הייתי יכול, הייתי פוגע בך, אבל אחרי מה שעשית לי, אני מרגיש
שנחתכתי לחתיכות קטנות.
לא היית מצפה ממני למרוד, לא... כל השאר היו צייתנים, לא
התלוננו. גם ככה אנחנו יודעים שזה מה שיקרה מרגע שאנחנו
נולדים. אנחנו מוכנים לזה.
מי יתחשב ברגשות של אחד כמוני? אחד ממקום כל כך נחות שלא צריך
בכלל להסתכל עליו פעמיים, אולי רק כדי לבדוק שאני מספיק יפה.
אפילו בשנייה היחידה שבה מתייחסים אליי, אל איך שאני, זה רק
בחיצוניות. הבפנים שלי לא כל כך חשוב, וזה מצביע על מה שהולך
בחברה פה. רק המראה החיצוני נחשב בעיניכם, לא הפנימיות. אפילו
לא אכפת לכם אם אני רקוב ומת מבפנים, אתם רק תחתכו את זה, חלק
ממני, או שתשליכו אותי מיד בגועל. איזה מן דבר זה? אם כבר
בחרתם בי, לפחות תישארו איתי עד הסוף- מר ככל שיהיה. למרות שזה
כבר תלוי במה שעושים איתי.
אני לא הרכוש של אף אחד. אני הייתי קטן, וגדלתי והתפתחתי,
וברגע שהגעתי למה שאתם מכנים "בשלות", לקחת אותי. בשלות
אעלק... איך אתם יודעים אם אני מוכן לזה או לא? הרי לא טרחתם
לבדוק אותי באמת. אף אחד לא מוכן לגמור בצורה כזאת. אף אחד.
אבל למה שלכם יהיה אכפת?
המכאניות שבה אתם נוהגים בי ובכל האחרים, זה נורא. אם הייתם
שומעים על דבר כזה אצלכם, לא הייתם מעלימים עין כמו שאתם עושים
לנו.
הכי גרועים הם אלה שטוענים שעל ידי פגיעה בנו, הם עוזרים לכם
ולעוד כמה אחרים. איך אתם יכולים לעשות כזה דבר? אנחנו גם
קיימים, ואני לא חושב שטובת אחרים צריכה לבוא על חשבוננו. למה?
אנחנו לא כאן? מי יפעל בעדנו? אף אחד. כולכם אותו דבר. כולכם
צבועים, אחידים, נגררים אחד אחרי השני כמו הבהמות שאתם כל כך
מנסים להציל.
יודעים מה? אני, וכל החברים שלי, אנחנו גמרנו. זהו. אנחנו לא
חפצים שלכם שאתם יכולים להשתמש בנו מתי שתרצו. ממש גועל נפש.
אבל מה לעשות, ככה זה כשאתה מלפפון.