הוא ירוק הדרקון שיש לי בראש, כמו ברב סיפורי ילדים.
הדרקון שלי הוא דרקון זועף, הוא נושך ומכעיס ולפעמים הוא רומס.
לדרקון שלי יש זנב עם קוצים, הוא מצליף בו על מי שרוצה
ומסכים.
כי בעצם הדרקון שלי הוא גם קצת בן אדם ואפילו שהוא יורק את האש
שלו, אז תמיד הוא נזהר שאין ילדים קטנים בסביבה, או סתם אנשים
פגיעים.
הדרקון שלי יורק אש כי הוא חייב, אם לא הוא ימות או שאיש מ"תנו
לחיות לחיות" יהרוג אותו ביריה חדה בצוואר. הוא יפול ויקרוס על
המדרכה, ביום קיץ סגרירי ושמים אפורים בלי ענן, אפר.
והאדמה תרעד ותחזור לשיגרה ומכוניות יסעו, טלוויזיה, רדיו,
צחוק, אנשים שותים קפה, קוראים ספר טוב, נהנים. הדרקון שלי
יהיה, קבור, מתחת לכל זה. לכן הוא חייב להתקיים, לכן הוא ירק
את האש שלו בזהירות וגם יצליף פה ושם על כמה חברה שיוכלו
להתגבר,
יכול להיות שאפילו יצליף על כמה דרקונים של אנשים אחרים.
אבל הדרקון שלי כמו כל אחד יש לו חסרונות,
הוא שומר טינה עמוק, עמוק.
הוא לא כזה ששוכח הוא דרקון אינטליגנט - קיבל הצעות מצוינות.
אז אל תשאלו אותי שאלות. אני עוברת תקופה, וגם יש בי דרקון.