|
הפנים נהיו כבדות האור נהיה עמום הצחוק נהיה כמו זעקה בחדר
חלול.
פזמון
וזה מצחיק שהחיים כמו תמונה מתנדנדת מתכווצים לתוך כוסית עם
נוזל ששם חיוך מטורף על הפנים.
בית ב
ואני נרדם מתעורר הגוף כבד מחפש יציאה להרים אסלה של שירותים
לנקות את הקיא של כל השנים היפות שלי.
גשר
וממשיך לצוף על סירה דמיונית בין דמעות של קרח להתפכחות נעורים
עזובים. |
|
|
אינני בוכה אף
פעם, אינני
תינוק בכיין,
אבל למה אמא
ל-הא- מה,
את אף פעם לא
נותנת לי לראות
טלויזיה עד
מאוחר?! הא?!
אני כבר בן 21.
סופרמן המזדקן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.