"כמה זמן זה ימשך?" שאלתי. "לא יודעת" היא ענתה. "עד שמשהו
ישתנה אצלך". "מה זאת אומרת?" הקשתי. "לא יודעת נו, תעזוב אותי
בינתיים" וטרקה את הטלפון בחוזקה כזאת שהרעש מהניתוק גרם לי
להרחיק את הטלפון מאזני. זה באמת היה ניתוק: ניתוק שיחה, ניתוק
קשר, ניתוק מהמציאות. באותו היום החלטתי שאני אשתנה. איך עדיין
לא ידעתי אבל דבר אחד כן ידעתי - היא שווה הכול.

-"אז מה אתה אומר על זה ניסים? ככה גומרים יחסים?" שאלתי.  
-"חחחח, עזוב אותה מלוכלכת זאתי. לא הייתי מתקרב אליה אחרי
דיבור כזה. בטח הייתה לה ילדות עשוקה."
-"אבל ראית אותה ניסים?" המשכתי.
-"ראיתי, לא ראיתי, בחורה זה בחורה: שדיים, תחת וכוס מה זה
משנה מה יש באמצע? היא העמידה לך אותו?"
-"נו באמת ניסים תהייה קצת רציני, אני חושב שאהבתי אותה."
-"אהבת לא אהבת, זה כמו שיר גרוע של ארכדי דוכין יש הרבה דגים
בים. וואלה גם זה של ארכדי, או אולי בעצם לא?"
-"אבל ניסים מה אם היא הייתה ה-אחת?"
-"איך אומרים אצלנו, אחת ועוד אחת זה שתיים ושאף אחד לא יגיד
לך  אחרת."
-"דיי ניסים אתה רואה הכול בדיחה אצלך" התרסתי.
-"טוב תשמע אני בסך הכול בראש שלך. אני מנגנון הגנה בהומור
דלוח  שפיתחת" הוא אמר בקול מצטדק.
- "אז מה אם אתה בראש שלי, אתה לא יכול להיות קצת רציני?"
- "זאת לא המטרה שלי בראש שלך." הוא אמר.
- "אז המטרה של מי זאת?" שאלתי.
- "לא יודע, אצלנו במחלקה זה רק הומור דלוח. אבל תיצור קשר עם
המוקד הם יפנו אותך לאיש הנכון. אתה יודע מה, בגלל שאני אוהב
אותך כל כך אני אעשה את זה בעצמי." הוא הוציא קופסא של "דנונה
תותי בר" והתחיל לדבר אליה : קשששש, מוקד מניסים מוקד מניסים
מי פנוי באלנבי עבור קשששש.
זה תמיד מעצבן אותם שאני עושה קטע של מונית", הוא צחק צחוק
דבילי.
- "קשששש, כן ניסים מה הפעם עבור", נשמע קול בכלל לא משועשע
מעברה השני של הדנונה.
- "קשששש, מוקד, ערן פה צריך קצת רצינות, למי אני מפנה אותו
עבור? קשששש."
- "קשששש, ניסים ממוקד, תנסה באונה הימנית אזור שלוש אני חושב
שזה עם 745 בסוף עבור קשששש."
- "קשששש רות קיבלתי, תודה מוקד עבור, קשששש."

הוא הכניס את הדנונה לכיס ואמר : "תשמע ערן, אני תמיד פה אם
תצטרך אותי אה. אני עם 554 בסוף טוב?". "סבבה" השבתי והוא
נעלם.
מכאן והלאה היה הרבה יותר גרוע. ניסיתי 745 בסוף והגעתי בטעות
לצד האפל.

-"צ'ארלי מה אתה עושה כאן ?" התפלאתי.
-"חייגת אלי". הוא ענה בפליאה.
-"אבל מהמוקד אמרו ש- 745 בסוף זה לרצינות."
-"נכון, זה באמת רצינות" הוא אמר, "אבל זה לא מה שחייגת" הוא
חייך חיוך זדוני.
-"אז אתה אומר שבעצם התת-מודע שלי כיוון אותי אליך?" ניסיתי
להתחכם.
-"מותק", הוא אמר, "אני מכיר את התת-מודע שלך אישית, ובינינו,
נראה לי שפרויד היה שיכור שפשוט ידע לעשות אחלה יחסיי ציבור.
כל המאמרים האלה שהוא המציא על זה שהבחירות שלנו בחיים מכוונות
מהתת-מודע שלנו זה בולשיט אחד גדול. התת מודע שלך למשל הוא
גרוזיני גדול בשם דוד שיושן כל היום ומתעורר בלילה לעשות לך
קצת שמח עם חלומות וכאלה."
-"טוב אז לפחות פרויד צדק בעניין החלומות לא?"
-"תגיד לי מה באנו לדבר פה פסיכואנליזה או על ענבר?" הוא ענה
בעצבנות.
-"טוב, טוב, ענבר. רק על תרתח לי פה" עניתי במעט פחד.
-"בובלה, אני לא ניסים, וזה שקוראים לי צ'ארלי לא אומר שאפשר
להתחיל פה עם בדיחות קרש מסרטים ישראלים" הוא אמר בעוד יותר
עצבנות.
-"טוב הנה הפסקתי", אמרתי, "אז מה אתה אומר על ענבר?"
-"תשמע", הוא דיבר בלחש מסתכל סביב. "אני אומר שנסדר לה איזה
מטען קטן באוטו. היא נכנסת ואז - בום."
-"תגיד לי מה התחרפנת לגמרי??" הגבתי באומץ שלא ברור מאיפה הוא
צץ.
-"למה התחרפנתי? למה לדבר לא יפה לדוד צ'ארלי? אני רק אומר שעם
המצב כמו שהוא היום, אף אחד לא יחשוב שאתה עשית את זה, וזה
יהיה פתרון אידיאלי לבעיה שלך."
-"תגיד לי, והמוקד יודע שזה מה שאתה חושב כל הזמן?"
-"יודע בטח יודע, החולירות שם כל הזמן עוצרים לי את התוכניות.
אם זה היה תלוי בי הבעיה הפלסטינאית כבר לא הייתה בעיה, אתה
היית ראש המדינה הצ'יקמוקית הזאת, יושב על ערימות של כסף וזהב,
עם בחורות בבגדי עור צמודים שמשרתות את כל רצונותיך. הוא סיים
מתנשף כי אמר הכול בנשימה אחת.
-"בכל זאת נראה לי שהמוקד יודע קצת יותר" אמרתי, ובאותה שנייה
נעלם צ'ארלי בענן עשן.

מה יכול להיות יותר גרוע מזה חשבתי וחייגתי בעניים עצומות.

-"ענבר?" שאלתי כשפתחתי את העניים שלי.
-"טוב כן, אבל לא ממש. מה שאתה רואה זאת את ענבר אבל אני בעצם
שליחה של מחלקת רגישות. אתה יכול לקרוא לי ענבל."
באותו רגע נשברתי והתחלתי לבכות. לא יודע אפילו למה. בכיתי
וענבל ניחמה אותי זה היה כל כך משחרר.
-"ומה אם היא לא תיקח אותי חזרה?" שאלתי את ענבל בקול יבבני.
-"יכול באמת להיות שהיא לא." היא ענתה בקול רך שהכרתי ושהביא
דמעות לעיניי שוב. "אבל אני תמיד אהיה כאן. גם אם לפעמים אתה
חושב שאיבדת אותי. תיקח את הזמן, תעצום את העניים ותחייג. אני
כבר אמצא אותך." היא אמרה ונעלמה.