דמעה מתנפצת,
אל תוך עולם חומרי
רגש כבר לא קיים.
נותר זיכרון מעורפל,
שאר הזכרונות
מודחקים אל תוך חומה
עם לבנים מחושבות.
טעם של מלח זרוע
בנשיקות מוות מתוקות
ופוחדים להרגיש.
אנושי?
איך זה לא זכרתי לחייך?
רק אתה מהלך לך
נסחף לקול גלים
לא נגמרים,
אולי אתה בוכה
גם לך אין תשובה
למה כל כך נורא
ואיך יש שקט אחרי הצרחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.