נשיכה של שפתיים אדומות מתביישות
אדמומיות מתפשטת בלחיים תפוחות
רוח מנומנמת
לחישה מהלב
ים רוחש
ציפור שחולפת
טיפת דם, עוטפת
וירח מבהיק בינות לעצים.
טל שנוטף קר וטהור
מרקיע שלוו ומלא מחשבות.
דמעה מבצבצת מעינה הירוקה,
נופלת היא מטה
אט אט
מבקשת סליחה.
עטופה רגשות בליבה הסורר
מבקשת לחבוק,
לחבק החסר.
בשקט בשקט,
מתוך השתיקה
היא קמה ועולה,
נשמה חדשה.
ושקט.
ועצוב.
לילה עולה,
הירח בוהק במיטב אורו
כוכבים נוצצים למראה היקר,
והיא נוטפת...
זהב. זהב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.