מיטל פישל / זיכרונות |
אמרתי לך: "תראי איך הירח שט לקראתנו"
ואת לחשת שאולי סוף סוף הוא ייקח אותך
רציתי לכלוא את עצבותך באותה קופסא מוזהבת
זו שמצאת פעם בים כשעוד לא היית כל-כך כואבת,
חייכת אליי את חיוכך והבטחת שהכל ישוב להיות כמו פעם
את תשובי לחיות כמו סינדרלה ולא נזכור שום עצב ישן.
מאז חלפו יותר מדיי שנים
גם העננים החליפו שוב צורות,
הגיעה העונה שבה הים לא שקט
ואני כותבת את שמך בחולות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|