אבא,

כדי לא לתת לשיחת טלפון כעוסה אחת להיות הסוף של היחסים שלי עם
האדם שהביא אותי לעולם, כתבתי לך את המכתב הזה. הייתי מבקשת
שלפני שתעביר אותו לצנזורה וגריסה, לפחות תקרא אותו. אחרי הכל,
אני כותבת אותו בזמן שהיה אמור להיות מוקדש לכתיבת העבודה שלי
באזרחות.

אבא, אני לא ביקשתי להיוולד. שלא תבין אותי לא נכון - בדיעבד
אני מאוד שמחה שנולדתי. כאדם מת אין לך הרבה אופציות בעולם
הזה. מצד שני, גם כאדם חי האופציות שלך די מוגבלות. העיקרון
הוא שאתה בחרת להיות אבא שלי, ולא אני בחרתי להיות הבת שלך.
ובכל זאת, במשך שנים נראה שאתה רק התחרטת על הבחירה הזאת, בעוד
אני ניסיתי להתקרב אליך. במשך שנים ניסיתי להיות הבת שחשבתי
שאתה רוצה שאהיה. הבלגתי על חוסר ההתעניינות שלך, על המבטים
הכועסים. עוד כשהייתי ילדה הרגשתי בבית שלך, שהיה אמור להיות
גם קצת שלי, כמו מצורעת. את הכלים שלי שמו ליד הכיור ולא
בתוכו. כל פעם שהגעתי אליך עברתי חקירה צולבת על מה שאימא שלי
שואלת אותי ומה אני אומרת לה. כשבאתי לבית שלך כנערה בוגרת
יותר נבחנתי בשמונה עשרה עיניים, עד ש"מעידה" שלי גרמה לסילוקי
הסופי. והיום, כשרציתי לקחת את אחותי [כן, אחותי!] לגן המשחקים
לשעה, כדי שסבתא תוכל קצת לנוח - האשימו אותי בסיכון הילדה.
באמת זה חטא מאוד גדול לקנות ממתקים לילדה בת שש - כולם יודעים
שזה מזיק לשיניים. אני לא יודעת איזה מוח מופרע יכול להגות את
הרעיון שאני אפגע בילדה שלא עשתה לי שום דבר, ועוד באחותי.
אני מצטערת לאכזב אותך, אבל יש בי מספיק ביטחון עצמי והכרה
ביכולות שלי מאשר להשתכנע ולחשוב שאני מצורעת חוטפת ילדים. אני
מתנדבת בצהרון ומדי שבוע עשר אמהות מפקידות בידיי את הילדים
שלהן. הם חוזרים בריאים ושלמים, במקרה ותהית, וללא הרעלת
חמצוצים.  

הבעיה שלי היא בשום אופן לא עם הילדים שלך. הם בסך הכל ילדים,
שההורים שלהם משתמשים בהם ככלי להעניש ולשלוט בסובבים אותם.
הבעיה שלי גם לא עם אשתך. כמובן שנוח להאמין שאתה מאוד אוהב
אותי ואתה בסך הכל איש מסכן שכלוא על ידי אישה שטן שמונעת ממך
קשר עם הבת שלך. אבל - אני בת 17, ואני כבר גדולה מספיק לדעת
שבחיים זה לא ככה. [ואגב, גם להבין שאליהו הנביא לא באמת מגיע
בליל הסדר. כבר די מזמן עליתי על זה...]
אני מספיק מבוגרת להבין שאתה ילד גדול, שעושה את הבחירות שלו
לבד, לטוב ולרע. אתה בחרת להתנתק ממני, ואתה בחרת לא להיות אבא
שלי. אני מאוד מצטערת על ההחלטה הזאת, אבל אני יודעת שזה לא
בגללי. לא בגלל משהו שעשיתי או בשל פגם באישיות שלי, כי אתה
בכלל לא מכיר אותי מספיק בשביל לדעת. אתה, שהבאת אותי לעולם,
לא מכיר אותי אפילו קצת. אתה מעולם לא נתת לעצמך הזדמנות
אמיתית להיות אבא שלי. מעולם לא התעניינת, לא שאלת, לא בדקת,
לא יזמת.

אני יכולה לומר בכנות מוחלטת שאני לא מאשימה את עצמי אפילו
טיפה. כמה פעמים התקשרתי, יזמתי, ביקשתי הצעתי? ואתה דחית אותי
שוב, ושוב ושוב. קשר חייב להיות דו צדדי, אני לא יכולה לשחק גם
בתפקיד הבת וגם בתפקיד האבא. ואני לא יכולה לבחור בשבילך לרצות
להיות אבא שלי. אני יכולה רק לבחור בעתיד אבא טוב יותר לילדים
שלי. אגב - אם יקרה בטעות, שתיקח אחד מהם, לגן המשחקים, אני
מבטיחה לא לומר שהרעלת אותם.

חבל לי על הנתק הזה, כי באמת שרציתי אבא. זה רק טבעי לא? אבל
כבר שנים שאין לי אבא, אני בטוחה שאסתדר. אני מצטערת אם פגעתי
בך, תאמין לי שלא התכוונתי. אני הייתי, ואני עדיין, ילדה. כך
שלמרות שאיני יודעת על איזה חטא קדמון אתה נוטר לי טינה כל
השנים, אני בטוחה שלא עמדה מאחוריו שום כוונה רעה. בילדים אין
רוע, זה מתפתח אצלם רק יותר מאוחר.  
אם זה משנה משהו, אני סולחת לך. אין לי טינה כלפיך, רק רחמים,
כי באמת שאני חושבת שגרמת לשנינו לפספס משהו: יכולתי להיות בת
טובה, לא פחות משיכולת אתה להיות אבא טוב. אני מקווה שיום אחד
תבין את זה, ואז גם תוכל לסלוח לעצמך על שהפסדת אותי. אני
מאחלת לך רק טוב בחיים, והלוואי שתדע להתמודד עם מה שהם יביאו
אליך יותר טוב משידעת להתמודד איתי.  

מבחינתי אתה משוחרר מכל אחריות כלפיי. בעוד תשעה חודשים זה גם
יהיה רשמי [יומולדת 18, במקרה שאתה לא עוקב...]

שיהיה רק טוב, לשנינו.

שושי.

לאבא שלי יש סולם
מגיע כמעט עד שמיים
ואבא שלי כה רעב
אוכל ארוחה פעמיים
ואבא שלי הוא הטוב מכולם
ואבא שלי הוא הכי בעולם
ורק בגללי הוא האבא שלי
כי הבטיח הוא לי
שהוא רק שלי

ואבא שלי משחק
איתי בכדור ובג'ולים
ואבא שלי לי הביא
אלבום וגם יופי של בולים
אז למה כששרתי לו שיר שאהב
נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו
אז למה כששרתי לו שיר שאהב
נרדם הוא פתאום ועצם - את - עיניו

אבא, למה?