MOTTO:
"ידעת מה רצית, מה נתת, ולא מה תקבלי. ואני, אף לא זאת" ד.ר.

לי-לה

עכשיו,
בלי אם, ועב,
בקוצר-רוח,
בלי משב,
שב,
פתאום,
בתום חום,
יום-חול.
יתום...

ללילה ממתינים,
האוהבים,
עצמם-לדעת.
געת-אט,
בלאט...

גם את...

הגם אתה ?
בין העפים?
הנואפים?
עטים
ובועטים,
מצננים רוחם,
בחול הים,

בטרם
חושך יתעטף,
במשי רך,
כמסתורי
העטלף
המתהפך כמסומם,
ביעד מסומן,
ביער מסוכן.
ולא ידע,
מכאן עד כאן,
מתי, לאן?

מהי דמעה
בקמט האמת?

ומת הזמן,
ומפגר
שאון  הפעמון
המעורר, זרועות גורר אחור,
לחור
שחור,
כמו סרטן.

חשדן. נלכד. קשורות צבתותיו. מוכן להתפשר,
במקום לשיר
בסיר.

רק במרחק, עכשיו,
עוד ער,
יבזיק חשד, בוער,
 חזיז ורעם,
קול,  ברק-הזעם;
הד במחשך,
עול,
משק כנפי
האוהבים עצמם,
לדעת.
געת-אט, בלאט...
גם את... גם את...