נפגשנו שם, בקצה המסלול
בעבר האחר של ההר התלול
כשאביב עומד באוויר
ובאלפי פריחות מאיר.

קטעי מילים, צחוקים ורוך
הפילו בנו מחיצות דרך
כשלחיקך אותי אספת
ובליטוף אוהבים עטפת.

ואני כשיכורה מאהבה
נתמלא ליבי גאווה,
ומבלי לחשוש מ"האם" ו"כדאי"
אהבתיך עד לשד עצמותי.

אך, קנאת הפוריות ונקמתן
לקחו את שהאל לי נתן.
ומאז באלם אשא תחינתי לשמים
וליבי כמו נבקע לשניים.

וממך, ציפור שיר פעוטה אבקש
למדי אותי להישרד ב"יש"
מול אותה חלקת-שדה ריקה
ושקט של דממה עמוקה.

כי, עזים כיסופי לאהובי,
להד נישמתו העולה בקרבי.
ובליבי חקוקים ה"מתי" וה"איך"
של רגעי האושר והדרך.