[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עומר בן-חיים
/
הכאב מבפנים

מסתכל אל העבר, מתמלא בכאב ושוב העינים הופכות חמות ומתמלאות
בדמעות והלב שוב מתפרץ החוצה - כמו הר געש ללא מעצורים. "למה
אני בכלל ממשיך, אם בכלל לא אכפת לה?", אומר לעצמי בפעם
המיליון, עמוק עמוק בתוכי אני שומע את המצוקה ואת המועקה. אבל
מייד מבין שאני לא יכול בלי, אני יודע שאני חזק יותר מכל זה,
אני יודע שזה יעבור בסופו של דבר. מקווה שיעבור. אבל למה ,למה
זה קורה כל הזמן? "לאלוהים יש חוש הומור סאדיסיטי", נזכר במשפט
ששמעתי ממזמן ועולה לי חצי חיוך מלא בכאב אל הפנים.
כל כך הרבה פעמים, היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. כל כך הרבה
פעמים - הראתה לי שלא.
פגוע, שבור, אוהב, מלא תקווה.
והנה עבר לו עוד יום.

26.1.05







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא, לא, לא, לא,
לא (בצרפתית)



נפוליאון הילד
מסרב בתוקף
לדיסת שיבולת
שועל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/2/05 13:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עומר בן-חיים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה