הדוברים:
אוסמה בין לאדן: ראש ארגון אל קאעידה ומייסד החזית האסלאמית
הבינלאומית לג'יהאד נגד הצלבנים והיהודים
איימן אל זוואהירי: סגנו של בין לאדן ובעצמו ראש הג'יהאד
האסלאמי המצרי.


אי שם בהרי צפון פקיסטאן רחוק מכל סימן לציביליזציה בתוך מערה
אפילה מוארת קלושות באורן של נורות להט וברקע טרטור מחולל
מרוחק מתמזג עם אנחות הרוח התועה ועם קולות טפטוף המים.


בן לאדן: אז איפה אנו עומדים איימן? היכן אללה ישתבח סייע
בידינו הכי הרבה בשנה החולפת?

אל זוואהירי: עיראק אלא מה, אללה יתעלה עשה למעננו רבות שם.
האח זרקאווי שלא ציפינו ממנו לרבות הצליח למרר את חיי הכופרים
די הצורך, כדי לגרום להם להבין פעם נוספת, שכל התקפה צלבנית
שלהם על אדמותינו תסתיים בכי רע, ומי ייתן ועוד יזרמו נהרות של
דם אמריקאי ברחובות ערי עיראק!

בן לאדן: משהו עם זאת מענה את נשמתי למרות הכול. הצלחותיו
הברורות של זרקאווי מכובדות ככל שיהיו עדיין חוסות בצל מעשיו
של אותו השיעי אל-סדר, שהצליח להעמיד צבא של ממש כנגד הפולש.
האין חורה לך הדבר, שדווקא השיעים הנושאים בליבם אסלאם אשר
עוות ללא הכר, יצליחו להעמיד בזמנים אלו צבא מוג'הידין של
ממש?

אלזואהירי: מי מוג'הידין מסורים כמו אלפי אנשינו, שבהינתן האות
לא יהססו לרגע לתת חייהם למען הג'יהאד הקדוש בשם אללה ישתבח
ונביאו מוחמד תפילת האל עליו ובירכותיו.

בן לאדן: אפילו בימים קשים אלו בהם הממלכות הנוצריות הכופרות
משתמשות בכוחן העדיף, ובעזרתם הנדיבה של סוכניהן אותם המליכו
כשליטים על עמינו, על מנת להכות יומם וליל את אומת האסלאם
ולשים ללעג את דברי הקוראן הקדוש מצליחה אומת האסלאם להוציא
מקרבה לוחמים חדורים להט האמונה הנכונה וקנאים לאללה ותורתו.
מעולם לא טענתי אחרת ועם זאת...

זוואהירי: השבח לאל על כך!

בן לאדן: ועם זאת עודני מצפה לשוב ולחזות פעם נוספת בחיי במשהו
שווה ערך לסיפור גבורתם המהולל של אחינו המוג'הידין באפגניסטן
בימים הטובים ההם. הימים בהם ניראה היה שהאומה הערבית הגדולה
והמכובדת מתעוררת לבסוף מרפיסותה שכפו עליה הנוצרים המנוולים,
מתרוממת מכריעתה המבישה בפני זוממי התחבולות היהודים שהשפילו
אותה ארצה, וקורעת לגזרים את שלשלאות השעבוד שהונחו ע"י אותם
שליטים מגזע הבוגדים שאינם אלא משתפי פעולה, בובות על חוט ותו
לאו בידיהם של הקודמים.

הייתה זו תקופה בה נהרו אחינו מכל קצוות תבל בהמוניהם, ועם ברק
בעיניים חברו לאפגנים במלחמת המצווה כנגד האויב.
ושם בהרי אפגניסטן נמוגו כל ההפרדות המדומות, ולא היו עוד
סורים, מרוקאים, מצרים ופלסטינאים כי אם ערבים!
ושם על הרכסים הטרשיים היטשטשו כל ההבדלים וערבים, פקיסטאנים,
אינדונזים וסומלים לא היו אלא מוסלמים!
ולכולם מטרה אחת ובלב כולם יעד משותף מאחד ובלתי ניתן לערעור:
ג'יהאד, מוות לכופרים, חירות לאומת האיסלאם!
(נאמר בלהט עז)

היו אלו ימים בהם אללה יכול היה להתפאר בנחישות מאמיניו.
(מסיים בנימה מלאת געגועים)

אלזוואהירי: וכל זאת אפילו בתמיכתו ובסיועו של השטן הגדול
עצמו, שהולך שולל בידי אללה לספק את צרכינו ולכלכל את
התעצמותנו בדרכנו למימוש הדבר אשר חרוט על לבבנו.

בן לאדן: וובכן, בעת ההיא אכן העניק לנו אללה מקרה קל יותר
בזכות, שיכולנו לנצל את הסכסוך בין שטן אחד למשנהו, אך היה
סמוך ובטוח שלא בסימן זה עומדים געגועי. לא גודל האתגר הוא בעל
המשמעות, שכן יהא אשר יהא כובדו של האתגר הרי זה היינו הך
מבחינתנו, וחשוב כקליפת השום. תפילתי אם כן היא, שנוכל לחדש את
רוח הג'יהאד ולהביאה למדרגה כזו שניתן יהיה להעלות באוב את ימי
תהילת הכיבושים של ראשית האיסלאם. אותם ימי התהילה הרחוקים בהם
כרעו רבים ממלכי העולם ברך בפני שעטת גייסות ערב.

אל זוואהירי: בשם האל מי ייתן ונראה בכל אלו מתגשמים בימינו.

אולם תן דעתך לעובדה, שלא  בימי הנביא והחליפים הראשידון אנו
עוסקים. עולמנו סבוך מכפי שהיה, וכבר הסכנו לכך שאת פעילותנו
נצטרך לבצע לעת עתה במחתרת עד, שתיווצר ההזדמנות הנכונה להרים
את הראש מן המחבוא ולהנחות על פני העולם את צבא המוג'הידין
המפואר שכמוהו לא היה בהיסטוריה. עוד יבוא היום יהא זה מחר או
עוד מאה שנה אין זה משנה, שמהפיכה גדולה תסחוף את ארצותינו
המפולגות תאחד אותם לכוח אחד אדיר שלא ניתן יהיה להתעלם ממנו!

בן לאדן: ידוע לך שמודע אני למצב ורק נתתי דרור לשאיפותיי
העמוקות הבוערות ביסוד נשמתי.
אך המתן, כלום אין אלו מילותי שלי הבוקעות מפיך? אותן המילים
בן אני משתמש כדי להביאך ליתר אורך רוח.
הנה שוב הולכת אותי שולל איימן, בדיוק כפי שקרה בדיון דומה
אותו ניהלנו לפני ארבע שנים לערך.
ואם זוכר אני כהלכה מן הדיון ההוא יצאת כשידך על העליונה
ובסופו של דבר שוכנעתי בדבר הצורך הדחוף לנקוט בפעולה גדולה.

אל זוואהירי: אכן אחי אוסמה מודה אני, שזו הייתה כוונתי. טענתי
אז כפי שאמשיך לטעון כיום:
אל לנו לנוח על זרי הדפנה בשום פנים ואופן!
תוכניתנו להנחית מכה כואבת בלבו של האויב עלתה מעבר למצופה.
ותוכניתנו למשוך את האויב להתגוששות ממושכת ורווית דם על
אדמתנו היכן, שהיתרון הוא בידינו גם היא עלתה יפה גם אם לא
בדיוק כפי שציפינו.
אכן קבלנו שוב הזדמנות להתחשל באמונתנו ולהוכיח את מסירותנו.
אך הנה שוב מוצא אני את המאבק קופא על שמריו.בחדשות מעיראק אין
כל חדש מלבד המשכו של הקיים. גרועה מכך היא העובדה שמחוץ
לעיראק לא התרחש דבר כבר זמן רב והשטן הגדול לאיטו  משתכנע,
שבשאר הקווים כבר הוכינו שוק על ירך.
ואם לא די בכך מתרבים באחרונה הדיבורים המאוסים על שלום עם
הציונים ומי כרגיל לוקח חלק בהם אם לא בן הנבלה מובארכ.
מוכרחים אנו לעשות שוב מעשה גדול אוסמה!
מעשה כה כביר שיזעזע את אמות הסיפים ויוציא אחת ולתמיד את
העולם השחצן מהתנהלותו השאננה והמזלזלת. כללי המשחק חייבים
להשתנות לטובתנו מקצה אל קצה שמא כל היקר לנו יאבד.
על כן עלינו לנקוט פעולה וכעת! (מאדים מכעס)

בן לאדן: שלוט בזעמך איימן, שכן מעתה תוכל להפנות אותו לנתיבים
מעשיים יותר. החלטתי לשמוע בעצתך גם הפעם, ועל כן הגיע הזמן כי
נלחץ על ידידינו הפקיסטנים שיממשו את אחת מהבטחות הסיוע שלהם.

אלזוואהירי: לאן בדעתך לבקש ממארחינו להבריח אותנו כעת?

בן לאדן: לא למארחינו כוונתי עתה, כי אם למספר ידידים טובים
במיוחד המחזיקים תפקידים בוועדה לאנרגיה אטומית...
(אלזוואהירי מחייך בסיפוק רב)