לפני כמה זמן הייתה לי יומולדת 16 פתחתי את כל המתנות שהביאו
לי והיו הרבה, ומתנה אחת הייתה כדורים...
"כדורים של מה זה?" שאלתי בלחץ את החברה שהביאה לי אותם
"כדורים של הרגעה, קראתי בעיתון עליהם והיה כתוב שאת תהיי
רגועה כל הזמן." הסתכלתי עליהם ככה, בלחץ כזה
"לא צריך מרשם? זה בטוח!? זה ממכר?"
"נטע, תירגעי טוב? זה בסדר גמור! נראה לך שהייתי מביאה לך משהו
לא בטוח!? וחוץ מזה את ממש צריכה ללמוד להרגע!!! את לחוצה כמו
טמפון!"
ניסיתי להרגע מהכדורים ובכלל מכל המצב וחייכתי אליה.
תמיד הייתי ילדה לחוצה, נלחצת מכל דבר, הקטן שבקטנים.

כמה חודשים מאז היומולדת שלי, ומאז שקיבלתי את הכדורים האלו,
ועדיין לא לקחתי אותם, הם  על המדף שלי בחדר וכל ויום אני
מסתכלת עליהם.

"מחר יש מבחן ארצי" המורה למתמטיקה הודיעה לכל הכיתה ואני כבר
נלחצתי, איך זה יכול להיות!? איך היא יכולה להודיע לנו על זה
רק עכשיו? אני על בטוח אכשל ואז לא אתקבל למגמה שאני רוצה
ותעודת הבגרות שלי תהרס רק בגלל הציון הזה וההורים שלי ינדו
אותי מהבית ובכלל כל העתיד שלי יהרס מה אני אעשה?
בשנייה שהגעתי הביתה לקחתי את הכדורים ואמרתי לעצמי  'רק כדי
שאני אהיה רגועה, מה כבר יכול לקרות'?
לקחתי אותם ותוך 10 דקות כל ההרגשה הזאת שהייתה לי, כל הלחץ
מהמבחן עבר לחלוטין.

מאז עבר כמה זמן, והיום אני חיה רק על הכדורים האלה, אני יותר
מצליחה בקרב הבנים כי אני לא לחוצה לידם ואפילו מרשה להם כל
מיני דברים...
יש לי גם חבר קבוע קוראים לו שמעון, שמעון ואני כבר חודשיים
ביחד ואפילו עשינו את זה כבר.

"נטע" יום אחד בא אליי שמעון "אנחנו צריכים להיפרד"
"טוב, למה?" הייתי בהשפעת הכדורים
"כי לא איכפת לך מכלום, לא איכפת לך משום דבר שאני עושה"
"ברור שאיכפת, אבל 'סתכל אם אתה רוצה אז סבבה אין לי בעיה"
"את רואה?" הוא אמר בכעס
"כן, בטח את מה?" הוא כל כך התרגז ויצא מהדלת ואני המשכתי
לראות טלוויזיה.
אחרי שבוע בערך נגמרו לי הכדורים, ורק אז הבנתי שזהו, שמעון
עזב אותי!
התחלתי לבכות וכל כך רציתי את הכדורים האלו!
אני לא רציתי להיות נטע הקודמת, נטע הלחוצה אז הלכתי עם הדמעות
בעיניים לסופר פארם וביקשתי את הכדורים, הם נתנו לי אותם
ושילמתי את הכסף קניתי לי שתייה וישר לקחתי את הכדורים.
אחרי חמש דקות זה עוד פעם השפיע וזכרתי ששמעון עזב אותי, אבל
יודעים מה? לא היה איכפת לי...