בפעם הראשונה שראיתי אותה לא ידעתי כלום.
רק לפני כמה ימים התעוררתי בגן קסום ויפהפה.
עצים נחמדים למראה ועצים שלענפים שלהם מחוברים דברים עגלגלים
וצבעוניים.
אחד מהם נפל לי על הראש ונוזל מתקתק נזל לי על הפנים ונכנס
לפה.
נגסתי בזה וזה עשה לי טעים בפה וכיף בבטן.
לאורך הגן זרם נהר גדול, ובקצה של הגן היו שני עצים אחד ליד
השני.
אחד מהם היה קטן ודי עלוב, על הענפים שלו היו עגלגלים ירקרקים,
נראו די דוחים.
השני היה גדול מאוד והעגלגלים האדומים שעל הענפים שלו נראו
טעימים ממש.
הייתה לי תחושה מוזרה של עיקצוצים רעים בכל פעם שהתקרבתי לעץ
הגדול, וחוץ מזה לא היו חסרים עצי מאכל אז העדפתי לא להתקרב
אליו.
הגן כולו היה ירוק ומלבלב ובכל מקום כמעט פרצו מהאדמה ענפים
ירקרקים שבקצה של הלמעלה שלהם היו כתרים צבעוניים מרהיבים.
בהתחלה לא היו עוד כמוני בגן הזה והרגשתי קצת לבד.
הייתי מסתובב בגן בלי סיבה מיוחדת ושכבר לא ראיתי כלום
והנוצצים הופיעו בלמעלה הייתי נשכב על האדמה ונרדם וחולם על
העץ הגדול והיפה שבקצה הגן.
אבל אחרי כמה ימים פתאום הופיעו מן כאלה, מוזרים.
הם לא היו כמוני, חלק היו קטנים מאוד, חלק קצת פחות.
הרוב שלהם היו הולכים על הידיים והיה להם שערות על כל הגוף.
חלק מהם היו בלמעלה והזיזו את הידיים, נראה לי שזה בשביל לא
ליפול.
חלק מהם עשו רעשים מפחידים ואכלו ירוק ואיכסה מהאדמה.
הייתי צריך לגרש אותם בכל פעם שהתקרבו ללעוס את הירוק שלי.
נתתי לכולם שמות, כדי שאני אזכור מי מהם נחמד ואוהב לשחק איתי
ומי מהם אוכל לי את כל הירוק.
פעם אחת, אחד מהם עיצבן אותי ממש.
לא עזרו כל הצעקות שלי והנפנופים בידיים, הוא לא הסכים להפסיק
ללעוס את הירוק שלי.
שברתי ענף מאחד העצים ותקעתי לו אותו במקום שהראש מתחבר לו עם
הגב.
הרבה מים אדומים יצאו לו משם, זה הזכיר לי את הנהר של הגן
וההרגשה הייתה מוזרה, אבל טובה.

פעם אחת התעוררתי עוד לפני שהעיגול הצהוב הופיע בלמעלה וכאב לי
נורא בצד של הבטן.
הלכתי להרטיב את עצמי בנהר הגדול וכשהגעתי אליו לא יכולתי
להזיז את הגוף, והיה לי קשה להכניס אוויר לפה וכל הגוף שלי רעד
מעיקצוצים, אבל עיקצוצים טובים.
היא הייתה כמוני, רק שהשיער שלה היה ארוך והגיע עד אחרי
הכתפיים שלה והיו לה שתי בליטות עגולות כאלה בקדימה של הגוף.
רציתי ללטף אותה.
היא בהתה בעיניים שלי וחייכה.
השפתיים שלה היו בצבע של הכתרים האדמדמים בלמעלה של הענפים
הירוקים שצמחו ליד הנהר.
ניגשתי אליה וחיבקתי אותה והיא בכתה.
מאז הייתי רק איתה, כל הזמן, והיינו ישנים ביחד צמודים אחד
לשני.
פעם אחת היא קראה לי מהקצה של הגן, רצתי הכי מהר שיכולתי כי
חשבתי שמשהו קרה לה, אבל שהגעתי אליה ראיתי אותה עומדת שם,
מתחת לעץ הגדול והיפה ומחזיקה ביד עגלגל אדום.
שאלתי אותה אם זה מהעץ הגדול והיא אמרה שכן והצביעה עליו.
הסתכלתי על הענפים שלו וראיתי שם כזה ארוך מוזר עם רגליים
קטנטנות ולשון ארוכה, נדמה לי שלסוג הזה של המוזרים קראתי
נחש.
היא התקרבה אלי והושיטה לי את העגלגל האדום.
הוא נראה כלכך טעים ומתוק.
אמרתי לה שאני מפחד ואז היא קירבה את העגלגל לפה שלה ונגסה בו,
אני חושב שזה הדבר הכי טעים שהיא אכלה אי פעם כי הפרצוף שלה
היה כזה שמח.
היא הגישה לי את העגלגל שוב, עצמתי את העיניים שלי ונגסתי
נגיסה ענקית.
זה היה טעים, אבל לא כמו שחשבתי, טעים אחר.
שפתחתי את העיניים פתאום הכל נראה לי שונה ומפחיד.
הענף שלי שמעל הרגליים התחיל לזוז ולגדול ואני הרגשתי לא
נעים.
תלשתי עלה מאחד העצים וכיסיתי את הענף שלי.
אחר כך נתתי גם לה עלה כזה שתכסה את הלמעלה של הרגליים שלה, כי
כל פעם שהסתכלתי לשם הענף שלי התחיל לגדול ולרעוד.

שאלתי אותה אם היא זוכרת איפה שהכתרים האדומים על הענפים
הירקרקים גדלים, ליד הנהר.
היא אמרה שכן, ולקחתי אותה לשם.
שכבנו אחת ליד השני ממש איפה שהמים מגיעים לנו לקצה של הרגליים
והצמדתי את השפתיים שלי לשפתיים שלה.
קמתי ונעמדתי מעליה בשקט. התבוננתי בה, כמה שהיא יפה.
הרמתי אבן גדולה מהאדמה.
הרבה מים אדומים יצאו לה מהראש, וחלק התערבבו עם המים של
הנהר.
וההרגשה הייתה מוזרה, אבל טובה.